1.6.15

נבי אליאס
"איפה השמש? שתצא כבר!" השמש משחקת איתנו מחבואים מאחורי עננים, ואז היא שוב צצה אבל לזמן קצר. קריר בחוף, וזה מפתיע ליום הראשון של חודש יוני, אוטוטו חופשת הקיץ הארוכה והמיוזעת מתחילה, אבל העננים מונעים מאיתנו להזיע. הקרירות לא עוצרת את זיינה, בת 9 מנבי אליאס, להתעקש ולהישאר בתוך הים. היא מרחפת על גלגל ים, סוחבת את ידי עד לחבל המתוח, זה התוחם את המרחב לקבוצת הילדים ואימותיהם שהגיעו הבוקר לצפון תל-אביב מכפרם שליד קלקיליה. אז לי קצת קר, ממש לא מזג אויר לים למקומית כמוני, אבל מה אני יודעת, אני יכולה לבוא לכאן כל יום. למי שלא יכול, כמו זיינה, זה מיוחד, וזה חשוב, ובשום אופן לא יוצאים מהמים. היא מושכת אותי עד לחבל למורת רוחו של חמודי המציל הפרטי שלנו, עד שהוא מתריע להתקרב לחוף. היא צוחקת, קצת כיף להתל בו, למתוח את עצביו.

כשלושים ילדים וילדות, פעוטים ופעוטות, אימהות, דודות ואחייניות, הגיעו הבוקר על אוטובוס מאורגן לפתוח את עונת הרחצה. אחרי מריחה מהירה של קרם הגנה והצטיידות בגלגל ים, אצו רצו כולם לטבול במים, וכדי להוציא אותם החוצה היה צורך בפיתויים כבדי משקל. למה שירצו לצאת? המים חמימים ונעימים, האופק כחול ומדי פעם עובר חסקה. אבל לרוב, חוץ משובר הגלים, לא מפריד כלום בינינו לבין האופק. הפיתויים באו בדמות כמויות גדולות של פירות ואבטיחים, שלגונים וסנדביצ'ים שהוכנו מראש.

זיינה לא מוותרת ואין לה כוונה לצאת החוצה בקרוב. היא מדברת איתי בערבית ואני עונה לה באנגלית, כשבינינו המתורגמנית סארה, בת 12. סארה כבר יודעת אנגלית כי ברנדה מורתה ממחסום ווטש מגיעה בקביעות לכפר ומלמדת אותה והיא מצידה מתעקשת שאלמד אותה לשחות. בתמורה היא הציעה ללמד אותי ערבית. נשמע לי דיל טוב אבל אני מזהירה ששחיינית מקצועית אני לא, גם לא מצילה, סתם למדתי כשהייתי ילדה ומאז אני זוכרת. ולשחות בים עם כל הגלים האלה קשה. אבל לה לא איכפת, כי כנראה גם לה וגם לי לא ברור מתי הפעם הבאה שהיא תהיה בים. אז אחרי השתכשכות, וסנדביצ'ים, ועוד השתכשכות, ואפרסקים ואבטיח, חמודי מחליט לקחת את הילדים הקטנים ולשחק איתם בחול. הוא קורא לכולם ואוסף אותם לחוף, ולשעה קלה כולם צוחקים ומרוצים על היבשה, זורקים חול אחד על השנייה, ומאפשרים לצוות המארגנות המודאג מגובה הגלים לנשום לרווחה. אבל אי אפשר להרחיק את הילדים מהים לזמן רב מדי, ולאיטם כולם שבים, עם או בלי גלגל ים, לנצל את הזמן שנותר ולשחק במים. קריאה אחרונה לארטיקים מושכת אותם החוצה. מכאן הם יחליפו בגדים ויסעו ליפו, להתארח במרכז קהילתי, לאכול צהריים ולהמשיך את יום הכיף.

בוקר בים הוא בילוי שגרתי וכמעט נדוש עם ילדים לימי הקיץ, ולמי שגר בשפלה לא נדרש כל מאמץ לנשום את האוויר המרענן ולשטוף במים הצוננים. אך עבור כל-כך הרבה ילדים, שגרים במרחק כה קצר מהים התיכון, זו משימה בלתי אפשרית. המתנדבות והמתנדבים והתורמים הרבים מאפשרים לבוקר הזה להיות בוקר קיצי כיפי במיוחד עבור ילדים אלה.

כתבה: נעמי מיכאלי (מתנדבת)

***

יום ים ראשון עם ילדים ונשים מנבי אליאס

הבוקר התחיל עם דגל שחור (רק בים) בים גלי וקריר.

מהר מאוד התקבצה קבוצת מתנדבותים שרבות מהן הן חברותינו: צוות ימי הים רחל, ריקי, עמירה נורית פופר אורית דקל ומרסי שחיכתה לחברותיה מחוג הנשים של נבי אליאס. חדוה הסנדביצ'אית של היום תוגברה ע"י ארגזי פירות שהירקן הערבי השכן בשכונת נווה שאנן שלח בהתרגשות לפלסטינים.

מושון המציל המיתולוגי בחוף "מציצים" העתיר עלינו שק עם כובעים מתנה. אנשי החוף היו מסבירי פנים ונכונים לעזור. ומושון החליף את הדגל משחור לאדום וקיבע עבורנו את החבל התוחם.

ואז הגיעה קבוצה עליזה של ילדים ונשים. קבוצה שעמדה להגיע אשתקד ובוטלה בשל המלחמה.

בזה החלה העונה התשיעית שלנו בים.

ביפו בצהרים הופעלו הילדים ע"י מתנדבת היבא נטור מקלנסואה שהקסימה את הילדים בסיפור והפעילה אותם בחן.

אנו הנחינו את קבוצת הנשים לשמוע את קולן ולספר מי אנחנו.

לאחר מכן נסעו כולם לשייט בנמל יפו.

הנה קולות ממעגל הנשים של נבי אליאס: עזרה בתרגום רואן בשארת.

  • ביטויים לתחושה של הנאה, מנוחה, טיול, משחק, והודיה.
  • כואב שזה רק יום אחד בחייהן וחיי ילדיהן. ששעון החול מתקתק והיום הנפלא מסתיים. שלילדים יהיה זיכרון והוא כ"כ חד פעמי.
  • שלא יכלו להביא את כל ילדיהן.
  • בעלה לא הוציא אותה אף פעם לטיול. אפילו לא לירושלים, והנה יוצאת בכיף עם נשות הכפר.

המפגש עם המחסום:

  • בכיתי כי סו"ס הבנתי מה עובר בעלי כל בוקר כשיוצא לעבודתו בשעה 3:00.
  • בעלי הפחיד אותי מצוות המחסום, אבל ככ רציתי לבוא שלא היה אכפת לי.
  • החשיבות של מי הבנאדם שמפעיל את המחסומים: טוב והגון או "רע".
  • עברתי במחסום והתרגשתי האדמות עליו נבנה היו שייכות למשפחתי. נהיה לי עצוב .
  • הבנה שישראלים יש "כל מיני". הנה מרסי וחברותיה לימדו אותנו והילדים אהבו היום את המתנדבים, אבל אם ניידת נכנסת לכפר – כולם בורחים.

חלומות

  • שתהיה יותר נגישות לאישורים
  • שיהיה חיבור של בני נוער ישראלים ופלסטינים.
  • ובסוף: הלוואי והייתי גבר. כי אז הייתי מחוברת לעוצמתי וכוחי והייתי מפרנסת: מה שהיום בגלל המבנה החברתי אינני מסוגלת לעשות…

רשמה : עמירה

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s