10.6.15

טוואני והסביבה

הראשון שפגשתי ומיד שבה את לבי היה יוסוף, ילד חולמני, שחור ריסים ומבט מצועף שפחד להיכנס למים אבל התבונן כמהופנט במחזה.

מאוחר יותר בפעילות הילדים שקד על ציורו ויצר שורת עצים צבעוניים…

הכרתי כבר את המפגש הראשון של פלסטינאים קשי יום עם הים.

כאן היו אלה בדויים, מאזורים קשים של דרום הר חברון. הגיעו הרבה גברים ונוער. לקח להם זמן להשתחרר מעט. סוג של חשדנות ושורדנות.

הייתי המומה מהארגון המופתי, מהנינוחות מעוררת הקנאה של ריקי ורחל וצביה. מהירידה לפרטים ומהסבלנות והשמחה שלהן גם אחרי מאות מפגשים וכל האחריות העצומה הנלווית. אני חשה שלמדתי משהו על יציאה מאזור הנוחות  אצל הבנות האלה. עם לב פתוח וענק.  חשה שאתן זורעות זרעים בלתי נראים בלבבות, גם אצל מי שזו לו אולי חוויה חד פעמית.

כל היום הזה היה כל כך ממלא ומדוייק. גם הפעלת המתנדבים והכל.

אצטרף לעוד מפגשים. ולכן שוב תודה ענקית על הזכות לפעול אתכן.  תבורכו.

כתבה: נעמי בצר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s