11.7

קבוצה מתרקומיה

מתנדבות/ים יקרים של יום הים הראשון ,

הייתם לנו מקור של שמחה לחזור לחוף תל ברוך הרוגע, ולעשות סיפתח לעונה עם קבוצה מקסימה של ילדים ואמהות מתרקומיה וזה עם זו.
כך פתחנו את השנה העשירית לימי הים.

ומה הביא לנו היום?

שעתיים יקרות נתקעה הקבוצה במחסום תרקומיה. ואנו המתנדבים כבר ניפחנו את כל הגלגלים, הכנו את האבטיחים, הסנדביצ'ים, המים שהתחממו. לאחר מעגל הפתיחה להיכרות ושיחה בינינו, הלבבות החלו להתעצב. . נו… מתי יגיעו?

שוב הזמן שהוא לא בידיהם, ואי הוודאות שב 7:00 יעברו את המחסום, שבכלל יעברו ולא יחסמו, ויזכו ליום נדיר של ים וחופש…

כחום היום והשעה 11:00 הגיעה קבוצה צוהלת ומלאת רוח שובבה. ומרגע זה ואילך השפרצנו ושיחקנו וצפנו על גלים וגלגלים. הדרבוקה הקפיצה והריקודים לוו אותנו כל היום. בים, במועדון עם אורי המפעיל המוסיקלי המקסים, אורי ביתן, שבא מטבעון ועל הספינה שנשאה אותם לעוד שעה של חופש לפני חזרתם למחסום.

תודה לכולכן על העזרה והרעות והחיבור, לפיצי הכל יכולה שארגנה את מתנדבי היום, לויוי על הסנדביצ'ים הטעימים, לטוני, המציל החדש שילווה אותנו העונה, ולמציל הים תומר שקיבל אותנו בשמחה ונסך בנו  בטחון.

מקוות שנהניתם/ן, נשמח לשמוע חוויות, ולהתראות,

נשות הים

 

 ***

הטור מוקדש לאודין ושרה הפעוטות

הקיץ חם. מאות מתרחצים בחוף הים, יום רגיל בתכלית – לפחות כך זה עבורנו הישראלים.  לתת קפיצה לים כל אימת שמתחשק זה דבר שבשגרה עבורנו אך לא כך הדבר לפלסטינים שאירחנו המתגוררים באחד הכפרים ליד חברון.  לצערנו הים הוא לא "שלהם", הוא "שלנו". לכן ארגון "מסע" לחוף הים עבור שכנינו היתה משימה כמעט בלתי אפשרית.  עיכוב של שעות במחסומים ואי ידיעה אם אכן יורשו לעבור את המחסום או לא.  כל הכבוד לנשות הים שטרחו וארגנו יום כיף ולמתנדבים שהגיעו מכל רחבי הארץ ומכפרים ערבים לעזור לקבוצת הילדים ואמהותיהם.

אין ספק שזוהי הפעם הראשונה שהם לא רק רואים ים בתמונות, אלא ממש טובלים בו, ומשחקים בחוף.  את השמחה והאושר אפשר היה לראות בעיניים של הילדים.

"איפה הגברים?" שאלה אחת מהמתנדבות והאורחות ענו  "מי צריך אותם?" לקול צחוקן של שאר חברותיהן.

בכ"ז היו שלשה בחורים שהתלוו לקבוצה – טוני המציל מבריכת האוניברסיטה בתל אביב – תושב נצרת, ג'יימי מאוהיו ארה"ב, שחי בישראל, ומלמד יוגה בהתנדבות, ואורי אבא לאודין הפעוטה.

קשה היה לנתק את הילדים מהים אך יום הכיף רק התחיל.  הקבוצה עברה ליפו לארוחת צהרים, למועדון רביטה שהאגודה למען ערביי יפו תורמת את המקום. ולאחר מכן שיחקו הילדים במשחקי חברה ללא מילים בהפעלתו של אורי מטבעון, ובריקודי דבקה ונגינת חלילים שהם הפעילו. הביקור הסתיים בשיט לאורך החוף בסירה.  אולי חוויה מעין זו תשאיר לכל המשתתפים הרגשה שאפשר וכדאי לחיות זה לצד זה בשכנות טובה.

אני רוצה להקדיש טור זה לאודין ושרה הפעוטות שטרם מלאו להן שנתיים.  שרה עם עיני השקד המחייכות שהגיעה עם אמה מהכפר שליד חברון ואודין המתוקה מישראל שהגיעה בחברת הוריה.  הן לא מבינות כלום בפוליטיקה, מחייכות אחת לשניה, יושבות בבריכה קטנה ומשחקות יחד.  אולי מישהו יתעורר וילמד מהן משהו?

כתבה: פנינה ניצן

מודעות פרסומת