12.7

קבוצה מדורה שליד חברון

היה לנו יום של נשים משני הצדדים וגם חסן אבן יאסר מהכפר דורה, ויפתח אבן דפנה מתל אביב.
הים כיבד אותנו ברכות ונעימות ואיפשר הנאה שלמה לקבוצת ילדים ואמהות שמחה וחביבה.
במה הוא היה שונה מהיום שקדם? תקראו בסיפור היום של רחל דיאמנט שרואה בעינים חדשות את מה שאנחנו "הותיקות" כבר מתקשות.
אנו מודות לכן על היותכן ביום בזה. על האחווה והתגלות היכולת הנשית במטיבה, איך בנינו גזיבו בכוחות משותפים…
איך התנפחו הגלגלים בנשיות, והשיחה קלחה, והכל זרם בכיף.
 



הגיעו כחמישים אמהות וילדים הכפר דורה שבנפת חברון
כשנפתחו דלתות האוטובוס כבר היה אפשר לחוש בהתרגשות הרבה.
זאטוטים וזאטוטות, ילדים וילדות ואמהות הגיחו מתוך האוטובוס בזה אחר זה.
העניינים המינהליים – להגיע אל החוף, משם למלתחות וחזרה לחוף – תוקתקו די מהר. ואז הגיע הרגע הגדול: הכניסה הראשונה אל המים.
היו הנחשונים שאצו רצו פנימה, אבל הכיף הגדול היה לראות את החששנים והחששניות מביטים אל הים הגדול והכחול, עושים צעד אחד ונסוגים שניים. עוד יותר כיף היה להושיט יד מזמינה ומובילה, ולהיכנס פנימה אל המים הנעימים לאט לאט.
קריאות העונג והפחד… הבקשה בעיניים שלא לעזוב את היד, והתדהמה – המים מלוחים. לא ממש טעים ולא נעים בעיניים.
אין מילים לתאר את ההתרגשות והשמחה.
תוך כדי שלפה אחת האמהות דרבוקה והחלו השירים והמחולות.
הילדים בינתיים התגברו על הפחד ועברו לשלב התעלולים מבלי לפסוח על מלחמות המים.
יום הים הוא הזמנה לשמחה רבה, למשחקים, להשתוללות, לכיף גדול.
חבל מאד, כמובן, שאנחנו לא דוברים ערבית (ושהם אינם דוברי עברית) על אף שעם הילדים פשוט צריך לזרום.
וצובט הלב, שאם ירצו, לא יוכלו, כנראה להגיע שוב אל הים בעצמם.
אין ספק שהיום הזה (אני הייתי רק בחציו הראשון) הוא חוויה נפלאה ובלתי נשכחת. לילדים, לאמותיהם ולא פחות חשוב – למתנדבים. או לכל הפחות לאחת מהמתנדבות…
כתבה: רחל דיאמנט
מודעות פרסומת