12.7

אימתין

כבר הרבה זמן שאני שומעת על נשות הים המפורסמות ואיך שהתפטרתי מהעבודה ישר נרשמתי.

הגענו בבוקר וכבר רוב הגלגלים היו מנופחים, שלט משימות וחלוקת תפקידים היה תלוי ומילון הערבית ששיננו בדרך היה תלוי גם הוא בסככה.  כל שנשאר היה רק לשבת ולהכיר אנשים נפלאים ולקשקש.

בהמשך הודיעו לרחל שהילדים מתעכבים במחסום וקצת דאגתי שמא יגיעו מאוחר מידי ולא יספיקו להנות מהים , אבל בסוף הם הגיעו ב-10 וחצי והלכתי לקבל את פניהם.

הנשים והילדים ירדו אחד אחד ואנחנו עמדנו  בתחתית האוטובוס ולחצנו את ידיהם, הרגשתי כמו בחתונה שבה אני לוחצת את ידי האורחים – כולם מחויכים ומחויכות כאילו הגיעו לאירוע .

לאחר כן התחלנו ללוות אותם לחדרי ההלבשה, והילדים מסתכלים בערגה על הים .

ואז כחצי שעה לאחר מכן הילדים הגיעו לסככה, מהר מהר שמנו להם קרם , גלגל והם רצו לים.

בהתחלה הילדים פחדו  ורצו לאמהות והנשים רק הסתכלו מהצד , אבל כעבור זמן הססנות קצר, מצאתי את עצמי מוקפת בנשים צפות באבובים גדולים ובילדים קופצניים ושמחים.

שיחקתי בכדור, פריסבי ולפעמים סתם ישבתי והסתכלתי על כל ההמולה השמחה סביבי .

הילדים היו מאוד מנומסים וממושמעים והיה באמת כיף להיות איתם.

חשוב לציין שנשות הים היו מאורגנות בצורה ראויה להערצה, מים, סנדוויצי'ים, ארטיקים, מחצלות, משאבות לאבובים – לי , לא נשאר הרבה לעשות מלבד לשחק ולשמוח בשמחתם של הילדים שבפעם הראשונה, ובתקווה לא האחרונה, רואים את הים!

 אשמח לחזור שנית, היה כיף ומרגש.

 בהערכה ואהבה,

עדה אפודי 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s