13.6

קבוצת נשים תלמידות עברית וילדיהן, מחברון 

הצטרפתי היום לראשונה לנשות הים.  הגעתי דרך מייל של פסיכואקטיב.  כשראיתי את המייל נזכרתי שפעם קראתי על נשים וילדים שמגיעים מפלסטין, לביקור בים, בדרכים לא דרכים.

כבר במיילים המתארגנים לקראת הארוע, הבנתי שלא מדובר בעשייה בהיקף קטן, מחתרתית, והתמלאתי התפעלות נוכח התארגנות המרשימה.

הגעתי הבוקר לחוף מציצים, לב תל אביב, מקום שהוא חלק מהיום יום שלי.  אבל הפעם, אני מגיעה לחוף המוכר מזוית אחרת.  חדשה.

הצטרפתי למתארגנות, ושוב לא יכולתי שלא להתפעל העניינים שמתנהלים כמו מבצע צבאי (איזה דימוי לא מוצלח…), מתוכנן עד לפרטיו האחרונים.

ובעוד אנחנו יושבות במעגל ומדברות, מתקרבות לחוף ראשונות הנשים, מפתיעות אותנו.  מיד הדיבור נפסק וכל אחת פונה לתפקידה, לסידורים האחרונים.  הכל מתנהל בחרישיות, מין דריכות לקראת הבאות.  והן מגיעות, עם הלבוש השחור והארוך, לא שייך לנוף התל אביבי.  מפגש.  שוב, שקט.  מבוכה?  אנחנו מציעות מים.  הן שותות ומתמקמות.  אני עומדת ומסתכלת במחזה הכמעט הזוי הזה ומרגישה שאני נחנקת מבפנים.  רוצה לבכות.  דווקא בתוך השקט הזה, אני מרגישה את פאתי הבכי על המציאות הלא שפויה שלנו.  על מציאות שבה ארוע כל כך שגרתי, של נשים וילדים שמגיעים לים, הוא בעצם כל כך לא שגרתי, ואולי הנשים הללו באות לים לראשונה בחייהן…  אני נחנקת מהטמטום של המציאות שלנו, מציאות של אלימות ומלחמה.

ואחר כך במים, כמעט כולן טובלות.  עם הבגדים הארוכים והשחורים, כיסויי הראש וגלגלי הפלסטיק.  אנחנו מסביב, מסייעות.  אני בדילמה – כמה להתקרב ולנסות לתקשר (שוב הבושה ממלאת אותי על כך שאיני יודעת ערבית), וכמה להניח להן להנות עם עצמן.  הן באו לים?  הן באו למפגש עם ישראליות?

מעדיפה להתקרב לילדים, זה תמיד יותר קל.  הקטנטנים צמודים לאימהות.  הגדולים מתקרבים אלינו.

איברהים מנסה להבין אם אנחנו רציניים בעניין הגבול שקבענו בים (מקיף את כולנו חבל).

מוחמד, לא מסתפק בשאלה ובודק את הדברים באופן יותר יסודי, הוא  בורח לי מעבר לגבול, נראה שהוא נהנה מכך שאני רודפת אחריו.

עאד (מקווה שקלטתי נכון את שמה), מתבגרת, נראית שונה מכולם – מעיזנית וקצת פרועה, סקרנית, בולעת בעיניים את הים, החוף והשמים.  היא מתחננת שניקח אותה רחוק לגלים הגבוהים.  היא מסתכלת למרחק בעיניים כלות.  היא לא מרפה ומבקשת שוב ושוב ושוב.  אני חושבת לעצמי – איזה בעסה… באתי לפה כדי להיות ישראלית אחרת, בעיניי עצמי ובעיניי המבקרות, אבל שוב אני זו שמותחת גבול, לא מרשה לעבור, עומדת בין עאד הכמהה למרחקים לבין האפשרות שלה לממש את כמיהתה….

כתבה: דפנה גולדנברג

***

באופן חריג הגיעו  היום כ 40 נשים ומעט ילדים.  היום לראשונה ייחדנו את קבוצת הנשים. חשבנו שעד היום לא הקדשנו להן פינה מיוחדת בימי  הים. הילדים הם ה אג'נדה של פעילותנו. למתנדבים התייחסנו כקהילה המצטרפת למשפחה  ופתחנו  כל בוקר במעגל שיח שבו ליכדנו אותם סביב הפרויקט ומסריו.

חשנו שהמסרים שלנו כנשים מתנדבות, המחוללות שינוי בפעילותנו כנגד הכיבוש ובעד זכויות אדם – אין זה מובן שעוברים לנשים הפלסטינאיות. הן צד מושתק גם אצלנו. איננו יודעות מה הן חושבות, על מה הן נאבקות מה הן מדברות בבית סביב ימי הים.

החלטנו ליצור מעגל נשים בזמן שהילדים מופעלים באמנות. היום  בעשיית תכשיטים ע"י ריקי , מורן וחנה ברקוביץ.

יצרנו מעגל מ 40 הנשים, (כאשר תכננו במקור לקבוצה של 15 נשים) ועדיין היתה תשומת לב שניתן היה לחלוק שיח ביננו. אלה ולסטרה המורה לערבית של רחל וריקי התנדבה לתרגם.

התחלנו בהצגת עצמנו במעגל ועם מי באתי היום. היו כמה משפחות רב דוריות במעגל.

בשלב השני פזרנו קלפי תמונות על הרצפה. ביקשנו שהן תבחרנה קלף המתחבר לחוויה שלהן היום. הנשים שיתפו פעולה והנה מדבריהן:

קלף רוכב על סוס: "הרוכב מסמל את פלסטין שיצא מהלחץ בדהרה לחופש היום"

קלף דמות חצויה גבר/אשה:"למרות שלא הגיע אף גבר היום, יכולתי וכך כולן לשמור על עצמנו. הרקע האדום הוא הדם, נוזל החיים  המחבר בין כולנו.

קלף שמש: ככל שהעולם נעשה יותר שחור – יש כאן שמש והיא אופטימית"

קלף זוג רקדנים: "יש בחיינו עצב אבל יש גם ריקוד"

קלף צולל במים: "במים הרגשתי קלה כציפור"

קלף איש כורת ענף מעץ: "גם כשכורתים את הענף השורשים באדמה ממשיכים לחיות"

קלף חומה: "הייתי צריכה לעבור היום מחסום  של הצבא וגם מחסום מנטלי".

ים: "אלוהים נתן לנו היום רגעים של ישועה להשתחרר בים"          

קלף מאזניים: "אין לדבר  על עצמנו ללא התייחסות לצדק הטבעי".

קלף כלשהו: הקושי בחיים היומיומיים בהשרדות בתל רומיידה.

לצערנו לא היה זמן לפתח שיחה.כל אמירה מספרת סיפור ומאבק.ניתנת לפירושים שונים.

לאחר סבב זה סיפרנו על עצמנו קבוצת הנשים, מה הן המטרות שלנו והעשיה של ימי הים.

אנו נמשיך במעגלי שיח הנשים גם עם הקבוצות הבאות כך שנוכל להרחיב את ההבנה ההדדית ולהעמיק את הקשר. הנשים ביקשו מאיתנו בסוף שנביא גם צעירים גברים , שניקח עוד ועוד אנשים מחברון…

כתבה: עמירה איתיאל

***

נשות ים יקרות מאד,

תודה על היום היפה שהיה לנו היום בים. האישורים והאוטובוס האוכל והתוכנית היו כולם מאורגנים בצורה כל כך נדיבה מרשימה ויפה. איפשרתן לנו פשוט להנות בזמן שעשיתן הרבה עבודה עבורינו.

תודה רבה למתנדבים ולמתנדבות ששמרתם עלינו ברוח טובה ובסבלנות רבה במים.

אני חושבת שעבורי החלק הכי מלמד היה הסדנא שעשיתן לנשים ולילדים. אני מחכה

לקבל את הדברים שרשמת, אמירה.

השיט היה קליימקס רציני. היה מרגש לשוט בגלים, לרקוד למוסיקה ערבית ולהצטלם מול הים, הגלים, הסלעים וספינות המרינה.

ראיתי המון חיוכים היום.

תודה רבה לכולכן מאד,

נעמה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s