14.8

טייבה – ג'נין

הרבה התרגשות, חוסר ודאות וסימני שאלה עלו לקראת המפגש עם ילדי הכפר טייבה-ג'נין ואמותיהם. וכמה מפתיע לגלות מפגש טבעי וידידותי, נטול מחיצות, מלא בחיוכים מבוישים ובהיסוסים, שהתחלפו במהרה בידיים מושטות אחד לשני. לאחר המתנה וציפייה במגרש החניה של חוף תל ברוך, אנחנו רואים סוף סוף את האוטובוס נכנס לרחבה. בזה אחר זו יורדים הילדים והאימהות, כולם חגיגיים ויפים, מברכים אותנו לשלום ולוחצים ידיים. "טיארה", צועק ילד קטן למראה מטוס שחלף בשמיים הכחולים, והתלהבותו מחדדת את עוצמת המעמד. משם אל הים, לא לפני שמסדרים את כל התיקים והנעליים בשורה ארוכה ומחליפים בגדים לילדים. אני עוזרת להנאדי לנקות את הפנים מקרם הגנה. אישה אחרת שאינני זוכרת את שמה פוחדת שהגלגל שלה לא מספיק מנופח, אני נותנת לה יד ולאט לאט היא מתמסרת, מתגברת על הפחד, עוצמת עיניים וצפה על המים. הבנות סוהיר והדיל צוחקות ורוצות לדבר אנגלית, ואחר כך נשחק יחד מסירות בכדור. בחוץ, מתחת לצילייה, "פותחים שולחן" ומציעים לנו לטעום ולהתכבד מהמאכלים שהביאו. הכל מאורגן במיומנות וביעילות, כל כך כיף ופשוט וכואב לחשוב שזכות בסיסית זו ללכת לים מנועה מהם ולרובם זו פעם ראשונה בים. כמה טבעי ללכת לים, להנות ממרחביו וכמה תיאומים והכנות של חודשים מראש נדרשו על מנת לארגן יום זה. אחת הנשים שאלה אותנו במפגש במועדון ביפו מדוע לא הרשו לבתה בת התשע-עשרה להצטרף, הנאדי סיפרה שחשבה שהים קטן יותר והופתעה מגודלו, ורים סיפרה שהיום הזה שינה את דעתה ביחס לישראלים. אני לא יודעת כמה זמן ישאר בלבם של חברי וחברות הקבוצה הזיכרון מיום זה, סוג של מפגש אחר מזה שהם מכירים: לא חייל, פחד ומחסומים, אלא חיוך, חיבוק ומגע. אולי זו טיפה בים, שתתפוגג ותשכח עם הזמן ועם החזרה לכפר ולקשיי היומיום של הכיבוש אך אולי בכל זאת היא תצליח לחלחל ולשקוע בזכרונם. בסוף היום הזמינו אותי הנשים לבקר בכפר, שאבוא ולא אפחד, כך הן אמרו ונפרדנו בחיבוק. אני חזרתי לביתי ומשפחתי תוהה עליהן ועל המציאות הכלואה והסוגרת אליה הן חוזרות ומתי תהיה הפעם הבאה בה יוכלו לבוא לים. תודה לנשות "מן אלבחר" שמקיימות מזה אחד-עשר קייצים ימי ים מרגשים ומאפשרות לנטוע בין גלי הים ניצנים של תקווה בלבבות של כל כך הרבה ילדים, נשים וגברים. ניסיון למפגש אחר, מפגש חוויתי, אישי וישיר שהלוואי ויעלה על פני גלים גבוהים וינשא לעבר אופקים רחוקים.

כתבה: איריס מנדל

מעגל נשים 

המעגל היה צפוף מאמהות ברובן צעירות וחלקן תינוקות בידיהן.

הן היו סקרניות לגבי מה יהיה כאן וכאשר התחלנו בסבב המשחק בו הן מרימות קלף ועליו שאלה, יצאו צחוקים ומחשבות וחלומות שהתחברו לשיח בינינו.

נשות הכפר הקטן מהצפון ליד ג'נין כלואות בגדר הפרדה שחוצצת ביניהן לבין החיים. הדברים שחזרו עליהם היו הכמיהה לחופש: חופש תנועה, לחיים ללא מחסומים, "כמו לישראלים" ,לנסיעה במכונית,  לטוס לחו"ל. שאלנו לאן ואשה אמרה "לאלג'יר".

המרחב בו הן חיות: המשפחה, הטבע המקומי, ההכרות החד צדדית עם הכובש וחוקיו המדכאים, עלו בסיפוריהן ויצרו תחושה של עולם מצומצם הסוגר עליהן ולא מאפשר להן לחלום בגדול.

ואז כסתירה  לתאורים של חיים במעגלים המצומצמים הו הביעו פליאה כמו ילדית של החווייה של היום. אמהות שלרובן  היתה זו הפעם הראשונה שהגיעו לים .

אשה אחת אמרה שלא תפסה שהים כ"כ רחב והאופק לא נגמר. בדמיונה הים היה מרחב קטן ותחום. הן חזרו ואמרו שלא יכלו להבין שנשים ישראליות מקבלות את פניהן עם מים, וחיוך וכיבוד…שנוטלות את ילדיהן ומשחקות איתם באהבה ובסבלנות שלהן אין….שמחזיקות את ידי בים ושוחות איתי…ויש ישראלים כאלה… זה לא נתפס בעיניהן…

הן תהו איך אנו מסדרות אפשרות כזאת עם אישורים.

הן אמרו שיום אחד כזה יוצר שינוי בתפיסה מי הם ישראלים. ויוצר זכרון בתודעה של הילדים.

בסוף השיחה ראשת הקבוצה עמדה על כך שנבוא ונתארח בכפר אצלם. כן. כל הקבוצה של המתנדבים שהיו איתנו היום . שנגיע.

הנחתה וערכה: עמירה, תרגמה: חיתאם, תעדה: רחל

***

it was only after taking part in yesterday's day with the taibeh-jenin group that i fully appreciated the enormous background effort and organising that lie behind each of these outings.

seeing (and sometimes helping) the visitors getting over their fear of the water and just having fun there, was of course great.  but the activities at the moadon were also so cleverly devised.

and then the boatride was such a treat – women were dancing and clapping hands – and everyone left on a high. (to our surprise, it turned out that my husband zeev, miki frankel-barkai, and i were the only 'mw' people on the boat – so when we said goodbye to everyone on the bus as they left, we were effusively thanked as if were responsible for all the good things!)

really, kol hakavod!

Chana Stein

מודעות פרסומת