14.8

ג'הלין

נרשמתי כי אמא רצתה שאצטרף, וזה מאד סיקרן אותי הפרויקט. הלכתי לישון נטולת ציפייה והתעוררתי סקרנית ושטופת שאלות ומחשבות למה שהולך להתרחש היום . הגענו לחוף ובזמן שיחת ההכרות ולאחר הסבר שיש חבל שמסמן גבול תהיתי איך זה יתקבל ואם אין בזה משהו ציני. הרי הם יוצאים מהגבול שלהם ובאים לבלות בים ואז שם בעצם מגבילים אותם? חששתי כן , וניסיתי לבדוק עם עצמי מה דעתי על כך , אך עם הכניסה למים ראיתי שזה לא מהווה בעיה .

בתור מי שעובדת עם ילדים מגיל 4 ועד 18 , ניסיתי להבין מה זו החוויה הזו ? איך זה מרגיש להם והאם הם יודעים, איכשהו, למה הם מגיעים ? מה זה ים עבורם? איך אנשים נראים בים ?כשיעמדו הילדים במרחק נגיעת כפות הרגליים , איך יגיבו? יפחדו או ירוצו מאושר? תהייה נוספת שעלתה בי זה איך בחוף תל אביבי כזה קלאסי יקבלו קבוצה שכזו, אפילו די חששתי מצעקות לעברינו או לעבר האימהות והילדים. ומראש אומר שזה עבר בצורה מפתיעה כשאנשים אחדים שאלו אותי מה זו הקבוצה וכשהסברתי אמרו איזה פרויקט יפה , וכל הכבוד.

הקבוצה הגיעה,  התמקמנו,  כשכל הזמן אני מנסה להבין איך זה מרגיש להם ומה עובר עליהם. קצת מתבוננת בפרצופים ומנסה להקשיב לצלילי השיחות שלהם (לצערי לא דוברת ערבית).

במים הבנתי שהכל זורם , שהילדים באופן די טבעי יודעים איך נהנים במים וידעו לשמור על גבולות המותר כך שנשאר רק להינות ולצלול אל תוך החוויה הזו.

שו איסמאכ? שאלתי

וענתה : שאהד בזמן שהיא משפריצה מים על ילדה אחרת. שאלתי אותה בהמשך בת כמה היא בעזרת הידיים והיכולת הדלה שלי לספור בערבית ,
 וענתה : סעבאה (7),  ובין רגע התחילה להשפריץ עליי וצירפה אותי למשחק . אז בהתחלה היה מרחק פיזי וגישוש התחלתי ולאט לאט התקרבנו ושיחקנו עם עוד ילדה מתוקה ומאושרת באותו הגיל. סובבתי אותן עם הגלגלים, קצת לימדתי אותן תנועות שחייה בידיים וברגליים,אספנו צדפים, אכלנו אבטיח יחד, בנינו בחול ועשינו טיפטופי חול .
אני לא מרגישה שהיה משהו שונה בסיטואציה הזו,  מסיטואציה עם ילדות אחרות בנות גילן כי שתיהן רצו את תשומת ליבי ולהחזיק בידי כשבסופו של דבר שלושתנו בילינו שעות ביחד בים  ועשינו מה שעושים בים.
למרות המגבלה ללא שפה, מבחינתי, הן דיברו איתי בערבית כאילו הבנתי הכל , וכשלא הבנתי סימנתי להן שאני לא מבינה והן ללא ציחקוקים וזלזול או יותר נכון בצורה בוגרת ובעקר סבלנית הסבירו לי בדרך אחרת . למשל שאהד שאלה אותי: נכון את אוהבת אותי יותר ? ועניתי בעזרת מגען פיזי וידיים שאני אוהבת את שתיהן.
לסיכום החופש הגדול שלי שנגמר ממש עוד רגע, אני יכולה בהחלט לומר שאולי לא טסתי לחו״ל הקיץ כפי שאני רגילה אבל זכיתי לקחת חלק ולחוות רגע של חופש אמיתי עבור עשרות ילדים . לא מרגישה שהענקתי להם חופש אני מרגישה שזכיתי לראות ילדים מאושרים ושמחים שנהנים כל כך מגלגל הצלה וים פתוח . מקום  שבאופן אישי מסמל בעבורי חופש והכיף הזה שלי בר השגה בכל רגע שארצה , אבל המחשבה שבעבורם זה מסע שמניחה שחלקם לא ישכחו זה מסע שאולי איפשר להם רגע להשתחרר וליהנות מהרגע בצורה כה תמימה ונקייה , בעצם העניקה ונתנה לי תחושת התמלאות ואושר מלראות ילדים מאושרים משחקים במים. הפרופורציות שסיטואציה כזו יכולה לתת לך על החיים , על הפערים, על החלומות, הפשטות , הגדרה ( שלצערי לי לא חדשה ) למילה חופש וכמה שהיא נמצאת במקום אחר אצלי ואצלם.
 חשוב לי לומר שלא הרגשתי איזו גיבורה גדולה וגם היה בי מקום של התנצלות או התביישות ביני לבין עצמי כי למה ואיך יכול להיות שזה המצב? איך יכול להיות שישנם ילדים (שלא נאמר עם ואוכלוסיות שלמות ) שחיים וגדלים תחת דיכוי ומגבלות כאלו שמה שלילדים שלנו ברור מאליו , עבורם זו יציאה למסע ובמילים פשוטות יותר – יום כיף. אני יכולה בהחלט לומר שהחוויה הזו העניקה לי הרבה יותר ממה שהרגשתי שנתתי . באמת שכך הרגשתי למרות שלחלקכם אולי זה יישמע ׳שמאלצי׳ או קיטש. ומי שמתקשה להאמין וסקפטי לגבי זה אני רק יכולה להזמין אותו לפתוח יומן ולהכנס לאתר , ולהצטרף ליום שכזה ולגלות שאתה כביכול בא לתת ולהתנדב אבל בעצם יוצא מקבל ומלא הרבה יותר ממה שנתת.
ולאורך אותו היום , שאהד קראה לי אסיה ואז תיקנה לתום ,
אז בברכה ובעיקר תודה למוציאות לפועל של הפרויקט הזה אומר תודה מכל הלב, ומאחלת לכל אחת ואחד שלפחות פעם אחת ייצטרפו לחוויה המיוחדת והמשמעותית הזו.
אסיה 🙂 ( תום ברקאי)
 ***

 

 Today Machsom Watch organized a beach day for the Bedouin people of the town jahalin tribe. It was a special occasion, not only because most of the children hadn’t ever seen the sea before, but also because they were accompanied by their mothers. For the last years, the men of the town would come along to supervise the kids, but this year, for the first time, the women did.

The bus was late due to a traffic jam so we  – the Machsom watch crew – were waiting impatiently and were highly excited, but the faces of the children and women when they got out of the bus and saw the sea was unforgettable. As soon as they were all waterproof we entered the water, some kids very bravely and others a bit more hesitant of the unknown. It was amazing to see the pleasure not only of the children, but also of the grown-ups, playing in the water and the never-ending amazement and laughter that the waves brought, rolling onto the beach without taking the women sitting there in account.

All in all, it was a morning that brought joy to everybody involved. The children and women from the village, the two nuns Aziza and Alicia, who were so helpful in managing the children during the day, and all the volunteers and women of Machsom Watch. Even though the responsibility of children who don’t know how to swim is huge and scary, the simple fun dominated the day.

Clara Bruin

***

שיח הנשים עם הקבוצה מג'הלין  14/8/13

(רשמה בשיחה רחל, הנחתה ושכתבה עמירה, תרגמה בכשרון סימון)


כ 20 נשים גדשו את החדר במעגל .
בסבב ההכרות התברר שהקבוצה מגוונת ביותר.  אחת אחת הציגו הנשים את עצמן ועיסוקיהן. חלקן היו לבושות מכנסיים עם חיג'אב. השיח היה חפשי והתקשינו לעצור בשיחה הקולחת.
חלקן היו נשים צעירות משבט הג'הלין. הן סיימו אתמול קורס של כמה חדשים בנושאי בריאות המשפחה,בארגונן של הנזירות האחיות עזיזה ואליסיה. את  הידע   יעבירו לנשים בשבטים המפושטים ממזרח ומדרום למעלה אדומים, מקום שקשה לנשים לצאת למרכז ולפגוש את שירותי הבריאות.
3  מצטיינות מביניהן יעבדו מטעם הרשות הפלסטינית בשכר.
נשים אחרות במעגל   היו ממשרד הבריאות הפלסטיני. אחת היתה אשת שר התקשורת מהרשות… אחת מנהלת בית מרקחת, שתיים מנהלות מחלקת כספים במשרד הבריאות. והיתה גם רופאה צעירה העובדת בתחנת אם וילד.
נימת השיחה היתה כוחן של הנשים (הן ואנחנו) ליצור אלטרנטיבה של חיים המושתתים על אחוה שלום ונעדרי גבולות ומחסומים.
לאחר סבב ההכרות פנינו לשיח יותר השלכתי דרך ציורי קלפים שכ"א בחרה דרכם לבטא את חווית היום. אצטט לקט מדבריהן:

* מנהלת הקורס(בחרה קלף לבבות מחוברים בשלשלת) דיברה בהתרגשות על אהבה שהרגישה היום, אהבה שמחברת בין הדתות והעדות, שאנו חופשיים לאהוב והדיבור היום היה בין חברים ולא כאויבים.

* אשה אחרת בחרה קלף שמתאר משפחה. התחושה שאנו יכולים להרגיש כמשפחה ללא גבולות ומחסומים ביננו. הפחד שמלווה אותי תמיד לא היה היום.

* כמו שאתם הבאתם לנו אושר היום כך אני יכולה להביא אושר לאחרים עם השמחה שחוויתי היום.

* (חבל קרוע) מבטא דעות שונות של אנשים שהתפצלו, אך צריכה להיות גמישות כדי שיהיה חיבור ביניהם.

* (פלפון) נהניתי לבוא היום . הלוואי שנוכל לבוא בתנועה של שלט. בלי תסריך ובלי אישור.

* (אנשים עוזרים לזה לזה לטפס על חומה) זוהי חומה של גזענות.כל אדם זקוק לעזרה וגם להעזר.

* חופש שאני מאחלת לכולם בעולם.

* (אם וילד) הרגש האמהי הוא הכי יפה ושלא יחסר. נשים נותנות חיים ומחברות בין אנשים.

*(ילד עף) מאחלת לעצמה לעוף בתחושת חופש בשמים ובחלל.

*(ילד צולל) החופש לשחות בים.

*(דרך ארוכה) מקווה  שהשניים ייפגשו משני צידי הדרך.

* (שמש) בהתרגשות: מרגישה שנולדה היום מחדש. כמו השמש השולחת קרניים.

* (ילדים בשדה פרחים) שמחה של ילדים. גם היא מרגישה שנולדה מחדש ומקווה מאוד שנאהב זה את זה.

*(פורטרט חצי גבר חצי אשה) שאנשים לא יהיו דו פרצופיים כמו התמונה הזו. שלא ינצלו אחד את השני.

לאחר סבב החוויות האישיות שאלנו מה עוד היו רוצות לספר לשאול או לומר לנו. מנהלת הקורס לקחה את רשות הדיבור וסיפרה בכאב על ארועי יולדות במחסומים מתקופת האינתיפאדה , ארועים קשים.

כל מעגל נשים הנשים מעלות את הכאבים שהן חוות במציאות הכיבוש ובהיותן נשים. נוכחנו שיש חשיבות עצומה להקשיב לסיפורים הקשים ולמצוקות העולות מהם עבורנו, כנשים ישראליות .

הזמן עבר והיינו צריכות לחתוך את השיחה המרתקת כאשר ריקי ורחלי והנזירות קוראות לנו לבוא לראות את התערוכה האמנותית שהילדים יצרו בציור ובחימר.

רגע לפני שייצאו לאוטובוס לפרק היומי האחרון של שייט בנמל יפו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s