17.7

קבוצה מהג'הלין – חאן אל אחמר

קיץ שלם חיכיתי ליום הזה, בו אחזור לים בפרויקט המיוחד, בו מתרחש מפגש בין נשים בעלות רקע כל כך שונה, ועדיין כל כך דומה.  חוויית "מין אל בחר" בשבילי מעוררת חושים – צבעים, צלילים, פעילויות במים שאיני עושה כשאני לבד, אנשים חדשים ומרקמים מיוחדים ביום הזה.  מתוך החוויה הרב חושית בחרתי להתמקד היום במשותף, בדמיון המובן מאליו בין בני אדם.

זכיתי לאמונן של שתי גברות, אשר בקשו ממני ש"אסיע" אותן בגלגל ההצלה בים.  שמחתי כשהן תפסו לי את היד, תחילה כף אל כף ומאוחר יותר אצבעותיהן בין אצבעותי.  לאחר טיולים הלוך ושוב, שאלו אותי בערבית התעייפתי.  על אף שאיני דוברת את השפה הבנתי את כוונתן והשבתי "לא."

עוד בים, יצרנו מעגל ספונטני של בנות אשר הלך והתרחב והמשכנו בריקוד בקצב הדרבוקה.  נהניתי מאוד לראות את החן של המתבגרות הצעירות, אשר דומה לחן הרקדניות בגיל חטיבה בכל מקום אחר.

על החוף ישבנו מספר נשים וניהלנו שיחה פתוחה.  שאלנו על מנהגים, מצב, סיפורי חיים, מגבלות תנועה, ראינו תמונות של המשפחות והתכבדנו בפקוס וגרעיני חמניות שהביאו האורחות.  שמענו סיפורי גבורה אנושיים של מחלות, התאוששות, התמודדות עם החיים, השאיפה לצמוח ולהתפתח – שהם אבני היסוד מהם עשויים בני האדם.  את אותו סיפור ששמענו מאורחותינו מעבר למחסום יכולנו לספר אנחנו על עצמינו.  תלאות החיים, ההתמודדות עימן והצמיחה אחריהן משותפות לכולנו.  לא התעלמנו מכך, אלא הצבענו על הנקודה הזאת.  ועוד הוספנו על ייחודן של נשים, בהשוואה לגברים, עם לא מעט הומור.  דברנו על מה היינו עושות ביחד – חתונות, ריקודים, משחקים, מוזיקה, בישולים, דבורים וגידול ירקות.  גחכנו גם לאור המצב בו הדור הצעיר מעביר את הזמן במחשב.

פעם נוספת חוויתי שבן אדם הוא בן אדם הוא בן אדם.  דבר כל כך בסיסי, ועדיין כל כך מרגש…

רציתי להודות גם למארגנות הפעילות, אשר בזמן שאני מרשה לעצמי לחוות בחוויות שיא חיוביות, הן מארגנות את כל הפרטים – אישורים, הזמנת אוטובוסים, חלוקת עבודה בין מתנדבים, השגת ציוד ושימורו, תאום עם החוף, הקפדה על כללי בטיחות, גיוס כספים ובטח עוד הרבה אספקטים שאני אפילו לא חושבת עליהם.  והכל ברוגע, קבלה ולב פתוח.

שוב עבר יום ממלא, מעורר תקווה ומשאיר טעם לעוד.

כתבה: אריאלה ברודאי

***

חיכינו לילדי ג'האלין שיתגברו על המחסומים הרבים העומדים בדרכםהים של כולם

ויגיעו ליום של כייף

הם הגיעו אהלן וסאהלאן

נערות צעירות ויפות, שחורות שער, נרגשות

ילדות קטנות, צמות מעטרות את ראשן

כמה בנים חשדנים

מרגיש עוד לא ברור איך נתקשר

בלון בלון אומרים הקטנים…

עם המים והגלים, נשטפים  המתחים

המורה מתופפת בדרבוקה

ואיסלאן  רוקדת בקלילות, מניעה את האגן בחופשיות, במרכז המעגל אנחנו מוחאים לה כף

היא נהנת מכל רגע של שחרור בחיוך צחור שלא אשכח

הכדור מחבר בין כולם גם כשאין מילים מתחברים המבטים

עזיזה מספרת שהיה קייץ קשה ומתוח בבית הספר, הרבה חיילים…

עזיזה מגיעה כל שבוע, בפנים שלה

רואים את כל הטוב והאהבה

שליחת אלוהים על פני האדמה

חמש שעות מחוץ לזמן המוכר, שלהם..  שלי

הרבה אנשים טובים שנרתמו  למשימה

בוקר מעורר השראה

תודה

כתבה: ילי כהן

מודעות פרסומת