17.8

ואלאג'ה

אנו שמחות להודות לכל המתנדבות הרבים שהגעתןם ביום הזה. היינו קבוצה הכי גדולה מאי פעם, כמעט כמו גני התערוכה של ביבי, רק בלי הביבי-גנים, והיה נדמה כאילו משהו משתנה לרגע בדוניה. פנים מחייכות של ישראלים שמצפים לפלסטינים שיוכלו להנעים להם יום בחיים. וואלה ביאת המשיחה, ועוד לצד היום, פרסום של כתבה על כפולה בידיעות אחרונות! שאולי עשתה לנו את התוספת הנכבדת הזאת. מי יודע מאיפה מגיע רגע מסויים. אולי ככה יגיע השלום. בלי שנרגיש.
וחזרה למציאות: פגשנו קבוצה מואלאג'ה שרגע לפני כן שמענו את הסיפור של הכפר ואת הקשיים הבלתי אפשריים שעוברים עליהם… תוכלו לקרוא על כך גם בסיכום מעגל הנשים של אותו יום. ילדי הכפר ואמותיהם נמצאים אצלנו תמיד בעדיפות ואנו שמחות על כל הזדמנות להביא להם יום של שמחה. ואכן, בעזרתכם האדיבה נהנו כל הבאים מים גלי אך ידידותי לסביבה. הילדים הרגישו מהר מאד כמו דגים במים, עם גלגלים ובלי גלגלים, וחלקם גם התנסה בצלילות חוזרות ונשנות בטעם מלוח.

מעגל נשים

במעגל פתיחה של הבוקר שמעו המתנדבים על החיים בואלאג'ה תחת צווי הריסת בתים, גזל אדמות וחומות. על המאבק המתמיד והארוך של התושבים שאזרחותם מעמדם ובתיהם עומדים לאורך שנות הכיבוש תחת איום של הרס ואובדן. ההרס שכבר היה והעמידה העיקשת מול צווי הריסה נישנים. ובפועל קורים ביתר שאת בחדשים אלה.

המעגל עם נשות וואלג'ה ונשים ישראליות החל בסבב שאלות במשחק קלפים שבו התייחסו לעולמן. התשובות נגעו למשאלות על בטחון , שלום, הפסקת המלחמות, הפסקת הרס הבתים…התשובות הללו לוו במציאות כפיים של הסכמה.

כאשר סיפרנו להם מי אנחנו , ושאלנו אותן על חייהן בוואלג'ה, החלו הסיפורים על הרס הבתים, על החזרתיות שבה זה קורה, על פלישות הצבא לעת לילה להוצאת חפצי הבית לפני הריסה, על ילדים מפוחדים, על צמצום מגרש הבית כך שאי אפשר יותר לגדל ירקות לתצרוכת הבית, לגדל חיות בית כמו עיזים שפעם היו, וכעת עליהם לשחוט אותן באין שטח, כאשר הגדר עם הדוקרנים קמה וחותכת את הכפר ואת שטח הבית.

הכפר קרוב לגן החיות של ירושלים והדימוי שלהן הוא שהחיות שם חיות ביתר חופש מאשר הם תושבי וואלג'ה הכלואים.

השיחה היתה כבדה כאשר מעט נשים דיברו בהתרגשות והשאר הביטו בנו כאילו אין מילים כבר לתאר את הקושי. בחנו את העניין שאנו מגלות. סיפרו שהן עייפות מלספר את סיפורן לפני עיתונאים ועוד, והמצב לא משתפר.

עם זאת אמרו שבכל זאת האפשרות לספר את סיפורן לנשים ישראליות, ולבלות איתנו  בים והעובדה שהילדים חווים  יום כזה מאושר עם ישראלים, יוצר שינוי בתפיסתם.

אחת ציינה שזה היום המאושר ביותר בחייה. הבקשה שלה מאיתנו היתה לארגן עוד ימי ים.

סיפרנו להן שהבוקר כל המתנדבים הרבים שבאו, שמעו ולמדו את סיפור הכפר שלהן , חלקנו ביקרנו בכפר לא פעם, ואנו חשות צער עמוק להכיר את המציאות שלהן אבל שמחות הפעם להכיר אותן ולשמוע את קולן.

אם המתקנו את הקייץ שלהן במקצת, זה המעט שיכולנו.

חנאן היפואית תרגמה, גילי על הקלפים, צביה רשמה הנאמר במעגל,  ועמירה הנחתה וסיכמה.

מודעות פרסומת