17.8

קבוצה מדיר בלוט

תודה לכל מי שהיה איתנו ועם הקבוצה המקסימה מדיר בלוט. הייתם לנו לעזר רב, מי שבא ומי שלא בא חבל עליו. הקבוצה הזו מגיעה עם מופיד זו השנה השניה. בשמחה רבה.  נכון שיש חריגה מהתקנון אבל מי מדקדק בקוצו?

הים לו התרגלנו בעונה השתנה לפתע. הרדוד נהייה עמוק, וזה הכריח אותנו להיות יותר פקוחי עין.

תודה לכם על העזרה, על התמיכה וההזדהות. זה כיף של הרגשה עבורנו ובתקווה גם עבורכם.

לקראת סוף הבוקר שמחנו להרחיב את המעגל שלנו לקבוצה גדולה של ילדים ומלווים שהגיעו עם ארגון "אדם ללא גבולות" העוסק בהסעת ילדים פלסטינים חולים, לבתי חולים בישראל (אזור ירושלים), והשארנו להם את המקום הקבוע שלנו בדרכנו להמשך היום.

תודה לטלי על סיכום היום שמחזיר אותנו לפרטיו, לאמיר על התמונות הנפלאות, תודה לחדוה ונח אשר על הסנדוויצ'ים (אותם הם מכינים המון שנים!), תודה לדוד מהצמד דוד ומיכל אשר הפעם הגיע עם בנו והסביבונים, והיה נפלא כהרגלו (גם הוא מגיע המון שנים), ולחיתאם על העזרה בתרגום ובכל. כן זכור צוות של ARTE ערוץ צרפתי גרמני, שצילם וישדר וישלח לנו לינק…אינשאללה.

נשות הים

***

היום הצטרפתי לראשונה לפרויקט….

עבורי הים הוא בית…אני כול יום בים…שוחה..רצה לאורך החוף…שותה קפה..ומפליגה

הים עבורי בהישג יד…. עשר דקות ריצה, והוא מולי…

ומנגד קבוצת נשים וילדים, שעבורם להגיע לים.. זה פרויקט….הם לא יכולים לקחת יום חופש וללכת לים…בלי עניינים בלי אישורים….מסובך

והנה הן הגיעו…כולן שמחות כולן מחייכות נרגשות….

לא הדרך לים…לא הים הלא נוח שהיה היום  ואפילו לא המים הלא נקיים של הים יקלקל עבורן את המצב רוח.

אי אפשר היה שלא להידבק ברוח השמחה ששרתה…ה"אמיצות" מהן מיהרו למים.. אחרות היססו, לאט, לאט… הושיטו יד. נכנסו….והילדים ..כמו כול הילדים..-שמחים, קופצים.-.יום ים..

בסופו של יום…מאוד שמחתי לראות את רוב הנשים נינוחות במים..נהנות צוחקות.,,.שואלות אותי שאלות….יש לך ילדים? בנות? בנים?.  .אה.הה.אין לך בנים? כמו שנשים שואלות אחת את השנייה…סוג של נורמליות…

והילדים…חלקם כבר ניסו לשחות.,.לתפוס גלים….עצמאיים במים

וכולם ..כולם אוהבים אבטיח וארטיק….

עבורי זאת הייתה חוויה מיוחדת

כתבה: טלי הראל

***

שלום חברות, ביקשתם משוב, אז הנה:  ביום ד' 17.8 השתתפתי בפעילות הבוקר בים.  לדעתי היה מאד מוצלח, האווירה היתה עליזה ומשוחררת, הילדים, האמהות והסבתות נהנו מאד.  הכיבוד היה לעניין, המתנדבים/ות מאירי פנים ואחראים, הכל טוב.  דווקא על רקע זה נחמץ לבי. שכשכתי במים עם אמא צעירה ואמרתי לה בערבית כמה אני אוהבת את הים. היא הסתכלה בי בחומרה ואמרה:  ואנחנו – גנבו לנו (או אסרו עלינו – חרמונא) את הים.  זה החזיר אותי לדברים שאמרה אחת הבנות בשיחת הבוקר, על רגשות מעורבים לגבי הפעילות.  מצד אחד, זה יותר טוב מכלום, זאת נתינה, שמציגה צד אחר של הישראלי הכובש וכו'.  מצד שני, זה מציף את הזעם והצער.  קשה.  אך אין ספק שאמשיך לתמוך ולהשתתף ככל יכולתי.
בברכה,

שרה ארנסון

 

מודעות פרסומת