19.7

קבוצה מסמוע ויטא – יום ים מס 9

לאחר סערות השבוע שעבר, קיבל אותנו הים הפעם ברוגע ורוך. הגלים ליחכו בשלווה את החול וחיכו… קבוצת מתנדבים מדרום אפריקה, העושה בארץ בשנת שרות ולומדת בבינה, הגיעה כבר בשעות הבוקר המוקדמות, התפרקדה על הכיסאות בסככה וסייעה בניפוח גלגלים ומצופים. לאחר דברי פתיחה והסבר כיצד באו לעולם ימי הים, ושיחה על המטלות שעליהם לבצע בניצוחן היעיל והנחוש של צביה עמירה ורחל, הציגו חברי הקבוצה את עצמם וכל אחד מהם לחוד חזר והביע את רצונו וסקרנותו לפגוש את הילדים הפלשתינים ולהשתתף ולחלוק את שמחת המפגש שלהם עם הים. פגישת הבוקר הסתיימה הפעם בשירים שהשמיעה הקבוצה באפריקנס על פי בקשתנו. השירה כמיטב המסורת האפריקנית היתה יפה במיוחד, מבחינה מוסיקלית לפחות, כך נראה, השתלבה דרום אפריקה היטב במרחב האפריקני. אל הקבוצה הצטרפו מתנדבים ישראליים כך שהפעם התגבשה קבוצה של כ 25 (?) מתנדבים ששים אלי מפגש עם קבוצה של כ-45 ילדים ובוגרים פלסטינים מן הכפרים סמואה ויאטה שליד חברון . הקבוצה הפלשתינית עברה ללא תקלות את המחסום והגיעה בשעה מוקדמת יחסית לאחר שאספה מספר לוחמים לשלום ישראלים מן הדרום. גם היחס המספרי וגם הטבע חברו יחד כדי להבטיח יום שקט ורגוע. ואומנם כך היה. זקני המתנדבים יכולים להעיד שהפעם אפשר היה להתרווח בשקט וליהנות ללא דאגה. בחסותו האדיבה של גבי המציל הפך החבל התוחם, להמלצה בלבד. הים השקט אפשר לאורחינו להתפזר בכל המרחב שעד שובר הגלים וליהנות מחופש תנועה מוחלט (תענוג אמיתי, לאחר שבפעמים קודמות היינו צריכים לחזור ולהסביר בעיקר לילדים, שהחבל אינו מיועד להפריד בין הפלסטינאים לבין "היהוד" אלא נועד להגן עליהם מפני סכנות הים ולאפשר לנו לשמור עליהם). רק אנחנו שדאגנו הצמדנו לכל אחד מתנדב שיודע לשחות ויוכל להועיל אם צריך. בסופו של דבר נהנו אורחינו, בין אם בחרו בכך ובין אם לא, לא רק מחופש תנועה אלא גם מאירוח צמוד באנגלית, בעברית ו… קצת בערבית עם אלה מאיתנו שהתעקשו לתרגל את הידע שרכשו בדי עמל בשיעורי הערבית הפרטיים שלקחו, ולאמן את מיתרי גרונם בהיגוי הערבי . הפעם היתה שמחת הים שלווה. במקום צעקות ילדים והתזות והשתוללות ראינו נשים ובעליהן מתבודדים להם במים ונהנים מיום של שקט, ראינו בנות אוחזות זו ביד זו נכנסות למים . ראינו בני 16 שוחים, צוללים או צפים להם על גלגלי ים. ראינו מתנדב שוחה וילד קטן רוכב על גבו או מתנדבת מלווה ילד קטן חפון בתוך גלגל. שלוותה של הקבוצה ושלוות הים התמזגו אלה באלה והעבירו לכולנו את היום בנעימות. כולם נכנסו הפעם למים, אפילו קאדר שתרגם וניהל והרגיש אחראי והודיע, שאינו מתכוון כלל להיכנס למים, מצא עצמו שט לו בתוך גלגל בקרבת החוף. עוד הגיעו בשעות הבוקר צלם מתנדב ועיתונאית שצילמו ודיווחו וראיינו ותעדו את יום הים ואת הפרויקט, ואת מחולליו, ואת המתנדבים ואת האורחים הפלסטיניים ואת גבי המציל, למען ידעו גם אחרים שאינם מעורבים ואולי יתעורר תאבונם להתנדב ולתמוך ולהכיר ובעיקר להבין שאפשר וצריך אחרת . אינשאללה. בשעות הצהרים עברה כל החבורה למתנ"ס שם ציפתה לנו ארוחת הצהרים (תודה לטאלב). אחר כך שיחקנו עם הילדים במשחקים שונים (תודה תודה לרחלי ). דילגנו על שלושה מקלות , העברנו טבעת חבל במעגל מבלי להרפות מאחיזת הידיים, סחבנו שק קמח במשחק זוגות ועוד ועוד. הילדים נהנו והשתתפו בקריאות העידוד לחבריהם ואנחנו…אנחנו נהנינו יותר.

***

במקביל התנהל בחדר אחר מעגל נשים בניהולה של עמירה: מעגל הנשים עם נשות סמוע-יטה במעגל הכרות של שם ומקום מגורים. מתרגמת מהמתנס נרתמה לקשר בינינו הישראליות והפלסטיניות. היו מילים ששירבבה בעברית והיתה צריכה תזכורת לערבית שכוסתה בשכבה עברית -יפואית השיחה נפתחה בשאלות איך היה לכן להגיע היום, מה היה עבורכם המפגש עם הים, איתנו, נשים שלבושות אחרת, שאינן דוברות ערבית מה היתה החוויה לילדיהם, ומה היה ההד במשפחה מה השפעת הכיבוש על חייהן ומה הם החלומות שנושאות. הבוקר החל עבורן מוקדם ונתקע בחומה של שמש מדברית במחסום שם בילו כשעתיים לוהטות כיון שבאותו בוקר עברו במחסום משפחות אסירים שיצאו לביקור והכל התעכב. לחלקו הגדול המפגש עם הים היה ראשוני או שהיתה זו הפעם השניה מאחר שבאו בשנה שעברה ליום הים. וידאד תארה את השמחה הענקית להגיע לים. אני יודעת כי הלכתי איתה לטיול קצר והיא בלוויית חברתה סיהם הפילו עצמן למים וצהלו עד דמעות. וידאד הסירה את העליונית שסגרה עליה ולאחר שתי דקות אמרה: עכשיו נחזור. מיהרה ללבוש את העליונית מחדש ואמרה שאם בעלה יראה אותה ללא הכסות הדתית, זו בושה. אבל המסע החתרני הקצר היה שווה את הכל. וידאד עצמה העלתה את הקושי העצום בנסיעה ממקום למקום בפלסטין, ותארה את משטר ההגבלות שגוזל שעות ארוכות בהמתנה במחסומים. הן העלו את הקושי להחליט מי מהילדים יבוא הפעם כי היו מוגבלות להביא ארבעה מהמשפחה. החלומות היו על שלום שיבוא ובשאלות היותר אישיות אשה הביעה את רצונה לממש את הלימודים ולעבוד בחוץ. רק אשה אחת עובדת במקצועה כאחות בחברון. כל השאר הן עקרות בית. המתרגמת המקסימה שלנו היתה צריכה ללכת והן הודו לנו על היום המיוחד שהיה להן איתנו..

***

בחדר הקטן העבירה טלי לילדים את הפעילות סביב הסיפור "אף אחד לא יגנוב לך את החלום" מאחר ורוב הילדים הכירו כבר את הסיפור מפעילות שעשו איתה בשנה שעברה, הם האזינו הפעם לגלויות שנכתבו ע"י ילדים אחרים בעקבות הסיפור וראו את סרטון הוידיאו שצולם בשנה שעברה ותעד פעילות עם ילדים ישראלים ופלסטינאים סביב אותו סיפור. האימהות שישבו עם הילדים השתתפו אף הן השתתפות פעילה בהפעלה. לקראת סיום התרווחו להם האורחים על מדשאות המתנ"ס עם הפנים לים , מעטים ירדו אל הטיילת ובסוף…בסוף הגיע האוטובוס כדי לאסוף את כולם הביתה. עייפים אך …אינשאללה מרוצים.

ופטור בלי תודות אי אפשר – לכול המתנדבים שתרמו השתתפו ועזרו מכל הלב, לשירה לפידות שזימנה לנו להכיר קבוצת בני נוער נהדרת, שיצרו קשר מיידי ובלתי אמצעי עם הילדים למרות מגבלות השפה ותרמו לאווירה הטובה ולהצלחתו של המפגש. תודה לנירה ולעודד על עזרתם ונדיבותם ולדורון על תרומתו המלבבת (…ולהזכירך הבטחת לנו מופע ליצנות אז ממתינים בקוצר רוח) ותודה לצלם מיכאל קמינר ולבנו על שתרמו מזמנם וממקצועיותם ועל כוונתם המבורכת להפיץ ברבים שיש גם דרך אחרת ושהיא כל כך נעימה וזמינה.
אללה יעטיכום אל עפיא.

כתבה ריקי

מודעות פרסומת

תגובה אחת

  1. שוב תודה רחל על ההזמנה לצלם ביום הים
    ועל הדרך בה קיבלתן את פני את וצביה
    זו הייתה חוויה מיוחדת עבורי
    ותודה לך ריקי על הסיכום המופלא
    כמו שאמרתי כבר לרחל וצביה, לטעמי יש מקום לצלם אותך אומרת חלק מהדברים שכתבת כאן עבור הסרט
    אשמח אם תתיעצי עם רחל וצביה

    10 באוגוסט 2010 בשעה 5:51 pm

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s