19.8

עסכר, מחנה פליטים, שכם

זו הפעם הראשונה שלי ב"יום ים", הגענו מוקדם לארגן את השטח-  פריסת מחצלות, ניפוח גלגלים ומעגל היכרות בין המתנדבים. לא ציפיתי לקבוצה כה מגוונת של מתנדבים שהגיעו משדרות ועד חיפה, סטודנטים צעירים  ופנסיונרים, גברים ונשים, אם צעירה שבאה עם תינוקה בן החודשיים ואף מתנדבת אחת מהולנד בביקור קצר בארץ, וכולם הגיעו עד לחוף "מציצים" למטרה משותפת- יום כיף לילדים ואמהותיהם בים. בילוי שנראה לכולנו טריביאלי כל כך בחופשת הקיץ, הוא בבחינת חלום לא מושג עבור המשפחות הפלסטיניות. הלב מתכווץ.

חייבת להודות שקצת חששתי, שכחתי כמעט את כל הערבית שלמדתי לבגרות, איך אדבר עם הילדים והאימהות? אבל עם הגעת האוטובוס כל החששות פגו. קבוצה של אימהות וילדים ממחנה הפליטים עסכר עליו שמענו בבוקר. נשים עדינות וביישניות, לבושות בקפידה עם ילדים צעירים ופעוטות צוהלים ושמחים, חלקם כבר מוכנים עם משקפי הצלילה על הראש. האחרונה לרדת, מנאר פנתה אלי באנגלית והודיעה לי ישר, "אל תדאגי אני יודעת אנגלית בכל דבר תקראי לי ואעזור לתרגם". איזה יופי !

רצים מהר לים, האימהות מבקשות שנכנס עם הילדים כי הן לא יודעות לשחות. לאט לאט רובן מתגברות על הפחד ונכנסות. בהתחלה צמוד לחוף ואחר כך למים העמוקים. איזו התרגשות ושמחה. עד מהרה מתברר שרבות מהן מדברת אנגלית: סטודנטיות, מורות, בוגרות תואר ראשון באנגלית ובמדעים. מדברות קצת על הילדים שבהתחלה פחדו ועכשיו "שוחים כמו דגים", על חלומותיהן לטייל באירופה, להתחתן, כל אחת וחלומה. הקטנים מתוקים כל כך, לא רוצים לצאת מהמים אפילו לא בשביל כריך עם שוקולד.

ואז נגמר היום, הם ממשיכים ליפו ואני צריכה לעזוב, קשה לי לחשוב מה צופן להם ולנו העתיד. מנסה לזכור רק את החיוכים המאושרים. אילו יכולנו רק לעשות ולהשפיע יותר .

תודה לכל המתנדבים והמארגנות שעושות מלאכת קודש.

מחכה ליום הים הבא

כתבה: יפעת שר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s