25.7

קבוצה מנעלין

הסיכום הזה נכתב בסוף ימי הים, כאשר שלווה רבה ולאות מסויימת עוטות אותי. הכווווווווול עבר בשלום. התמונות של ימי הים כולם מתערבבות לבליל ענק של מראות, צבעים וקולות. הטוב והרע, השמחה, הצחוקים ההיסטרים של פעם ראשונה במים, הגלים שמפילים פנימה, הגלגל הגדול והקטן, או הכמה גלגלים צבעוניים שבתוכם מתנוסס ילד מחייך, החומץ והמדוזות שפתאום תפסו רצון והחליטו שגם להם  מגיע, המצילים, החבל, הסנדויצ'ים, הקרטיבים והמון המון פרצופים חדשים שעוברים בסך וצריך להתאמץ כדי לשייך אותם לקבוצה זו או זו. השאלה יגיעו בזמן או יתעכבו, האם יידע הנהג את הדרך לבת-ים, איך נפנה את הסככה מהרוסים של הבוקר, מה מה לילה מליל דממה ביזרעאל, שרים הרוסים בים של בת ים על הבוקר ומתפנים לאיטם לביתם.

משמרת הולכת ומשמרת באה. סוכה, מחצלת, כסאות, שמשיות, בריכה לקטנים והמון גלגלים.

מתנדבים, כל פעם חדשים, וכאלה שבאים שוב ושוב. שמחת המפגש, האושר הגדול שאופף אותי למחשבה שהרעיון הקטן שלבש צורה וגוף ועבר את המחסום ה-האם רק אנחנו משוגעים או יש גם אחרים- ועוד מחסומי דרכים למיניהם.

המחשבה על סעיד עמירה, ראש קבוצה, שלכבודו נוצרה קבוצת נעלין, כדי שהוא יגיע לים ויוכל לראות מקרוב את מה שהוא רואה מגג ביתו בנעלין… דבר שלא הסתייע בידינו גם הפעם…, ומחמד עמירה, ראש הקבוצה הנוכחי, שגם הוא מנוע מלגוע במים המלוחים, אבל בפסון של איש למוד נסיון, משאיר אותו לאחרים, העקר שיהנו. אשתו ספא, וילדיו שמגיעים אלינו פעם שניה, מפצים אותו ואותנו ומנסים להקטין את העוול.

קבוצה גדולה מהרגיל הגיעה, לאחר שהאוטובוס נמלא, מצאו עצמם ילדים בשתי מכוניות נוספות שהגיעו עם צוות הצילום של קלרה מוינה, הסטודנטית לקולנוע שיחד עם צלם וידאו, צלמת סטילס ועיתונאית מצלמים כל מה שזז בסביבה. הצלם רץ אחרי הילדים לתוך המים, כולו תמימות וחריצות אין סופית. מתה לראות את התוצאה. אבל עוד לפני הסרט מגיע להם פרס החריצות והנחרצות. הפנים שלהם אומרות כל כך הרבה הסכמה ואמפטיה, אפילו בלי להבין מילה. הם אכלו חומוס ופיתות 4 ימים בנעלין ורמאללה, אכלו גבינות צפת וטרה אצלנו ברמת השרון, שאלו אין ספור שאלות…

בסיום היום נכונה לנו הפתעה בדמות שני ג'ונגלרים, גדולים מהחיים, ארגז קסמים נפתח ומתוכו מתעופפים כדורים ולפידי אש, ומטפחות שיוצאות מכל מיני חורים ושרבולים,… פתאום בא לי שילמדו את ביבי מה זה קסם… אמיתי כזה…. שבא מכל הלב וחודר לכל לב.

איזה קסם של אנשים. איפה הייתם כל הזמן?

בקיצור, היה יום מדהים.

לא היינו בשייט, אבל נופפנו לשלום. השייט עם המוזיקה והגלים והמראות מתזזים את הקבוצה ועושים לה את הפינלה והביתה למיטה.

רחל

—————————————————–

שלום עמירה,
מקווה שרשמיי יתקבלו על אף האיחור.
אז ככה, כרבים אחרים אני כואבת את המרחק והזרות שקיימת בייני וחברי לשיגרת יומי לבין הפלסטינאים שאיתם אנו חולקים את מרחב המיחייה הזה. אך ביום שני האחרון הייתה לי הזכות למפגש וקירבה. לא מתוך הבעירה הפנימית למציאת פתרונות וחלוקות אלא מתוך השימחה. השימחה והחיות שהתאפשרה תחת אותה שמש, באותם מי ים נפלאים- גישרה ואיחתה, חיממה וריגשה. בלי שפה, עם הרבה משחק, שובבות וכייף התאפשר לכמה שעות מרחב של שלום.

,תודה על ההזדמנות המבורכת

מורן צימרמן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s