27.6

קבוצה מהכפר בורקה

תודה לכם על שבאתםן להיות עימנו ועם הקבוצה הנחמדה מהכפר בורקה.

היינו נבחרת לתפארת, שמחה, מתפקדת, יעילה. היה נראה בתנועות הסכמה ואי הסכמה לדברים של צביה שכולנו מבינים למה אנחנו כאן.

יש תפאורות שמחייבות אותנו להיות במיטבנו. הים הוא כזה. ונאמר עליו כשעצובים הולכים לים לכן הים מלוח, אבל גם כששמחים הולכים לים. ועוד יותר שמחים כשרואים אחרים שמחים. פוערים עיניים גדולות ועוד רגע מתחברים כאילו היו שם תמיד. רוצה להגיד שהים יש בו הרבה יותר ממים ושמים. הוא מאפשר לנו להתפשט מעצמינו הרגיל וגורם לנו להיות בטבע שלנו.

 

צילום: אורנה נאור, צלמת רחוב

סיכום יום
היום היתה הפעם הראשונה שהתנסיתי בפעילות עם ילדים שהם חיים לא בדיוק כמונו.
תחילה,עברנו תדרוך קצר על תולדות הכפר בורקה, ממנו הילדים באים.
כששמענו על חייהם של הילדים, משהו השתנה בדרך שראיתי את החיים מעבר למחסומים.
גיליתי עולם שבו לא הכל מובן מאילו כמו הדברים שנראים לנו לגיטימים לגמרי כמו הים.
ריגש אותי לראות שדבר כל כך רגיל כמו הים יכול לרגש ולהלהיב כל כך גם ילדים וגם מבוגרים.
זכינו לפגוש חבורת ילדים מקסימה שמתחברת כל כך בקלות לכולם למרות מחסום השפה.
גם כשלא ידענו להסביר את עצמנו בערבית הצלחנו להבין אחד את השני, לצחוק ביחד, להנות, ולספר חוויות וסיפורים.
בהתחלה היה קצת קשה, אבל אחרי זה נפתחנו ונהיה ממש ממש כיף!
כיף לראות ילדים נלהבים כל כך מטיירה בשמיים, ספינה בים ומקריאות "בוזה!"
מקווים לבוא הרבה!
תודה רבה על יום קסום וחוויתי שכזה.
כתבה: שירה , הנכדה של צביה
***

מעגל נשים מהכפר בורקה

בורקה הינו כפר חקלאי ליד חומש. 20 ק"מ משכם. הכפר בן כ 6500 תושבים. מחציתם עובדים בישראל. חלקם במטעי זיתים. (מדבריהן).

במעגל היו נשים מחמולה אחת . גאות לספר על הקשרים המשפחתיים ביניהן. הירבו בצחוק ובשמחה ולא היה קל לנווט שיחה מרוב שמחה וצחוקים.

 חיתאם אשר הגיעה כמו לפני שנה מחיפה, תרגמה והנחתה את הששון ושמחה בחדר. היו נשים שמעולם לא היו בים. אחת בת 46. פעם ראשונה. חיתאם הנחתה את הסבבים להיכרות ולהתרשמותן מיום הים (בעזרת קלפי תמונות) .

הן הירבו לראות את הכיף של ההתמודדות עם פחדיהן להכנס לים ולהעז , כשהגלגל בורח להן, הגל הופך אותן, כשבעלה של אחת מהן בא איתן וכל הזמן הביטה בו אם חושק נשים על החוף… צחוקים… הצגות ושוב צחוקים…אחת בחרה קלף של שעון חול. רוצה להפוך אותו כעת שהיום יתחיל מחדש. שמחו שמזג האויר מושלם ולא חם מדי,שכל המשפחה היתה יחד.

הנשים לא עובדות. לשתיים מהן היה מקצוע. אחת מורה והשניה מהנדסת, אבל לא עבדו. לכולן היו ילדים רכים שבאו איתן.

שאלנו איך הכיבוש בשגרת חייהן. סיפרו על המחסומים, החיפושים בבתים לעת לילה. כל כמה חדשים. בעונת המסיק יש התנכלויות של מתנחלים.

שאלנו על חלומותיהן, לא רוצים את מצב הכיבוש גבולות ומחסומים. חיילים שמונעים מהם להכנס חפשי לישראל (כפי שהיה פעם). רוצות בלי הילדים לנסוע לאורכה ורוחבה של פלסטין, לנסוע לטורקיה, להשאר שבוע כאן, חופש בנתניה… בית בישראל…אלו סוג החלומות שחלקו איתנו.

הן הודו לנו מאוד מאוד על היום . היו אסירות תודה לדורון מתנדב קבוע שלנו אשר כל השנים שומר על קשר איתם בעקבות הובלת ילדתם לטיפולים בבי"ח. כעת היא בריאה ובעזרתו הן גיבשו את הקבוצה של היום.

רשמה וכוונה : עמירה, ורחל א.  תרגמה חיתאם.

מודעות פרסומת