27.8.15

סניריה

כששמעתי לראשונה שילדים פלסטינים יכולים לראות את הים אבל לא יכולים להגיע אליו הרגשתי צביטה, מעולם לא חשבתי על זה.

אתמול הגעתי לראשונה לפעילות שמארגנות כמה נשים מופלאות כבר כמה שנים בחודשי הקיץ.

הקבוצה שבילתה אתמול בים היתה מורכבת מנשים ילדים וכמה גברים מהכפר סינריה. (ליד אורנית)

הגענו בשעה 8:30 וציפינו להגעתם בסביבות 9:00, אבל סמוך להגעתנו למקום נאמר לנו שהם כבר מגיעים, כי הכפר מאוד קרוב..

הגיעה קבוצה של כ50 אנשים, כשלושה גברים, נשים מבוגרות, אמהות צעירות, נערות צעירות, שני תינוקות בני כמה חודשים ילדים וילדות בכל הגילאי וכמה בני נוער.

הקבוצה התקבלה בחום בלווי מים צוננים. מבעוד מועד הוכנו כסאות ושמשיות מחצלות ומשחקים לים.

הילדים התנפלו בהתלהבות ושמחה על הים, חלקם בחשש שבמהרה הוסב לאומץ ובטחון.

קבוצה גדולה של מלווים בכל הגילאים ליוותה את הבילוי, שמרו בים ונסכו בטחון, שיחקו עם הילדים, הגישו שתיה קרה, אבטיח קר וארוחת עשר קלילה.

מתחת לשמשיות האדומות ישבו רוב הנשים לבושות לפי מסרות מוסלמית, עם הרבה בגדים רובם שחורים. כמה מהן התישבו ליד קו המים ונתנו למים לצנן אותן בשלווה.

תפקידי היה לשמור על ברכת הפעוטות אותה מלאה בהנאה רבה, מאיה ילדה כבת שנתיים בטוחה בעצמה ועצמאית.

ישבתי מתחת לשמשיות עם קבוצת הנשים והחלפנו חיוכים, לצערי איני דוברת ערבית והן אינן דוברות כל שפה אחרת.

היה חם דו משמעית, היה כייף, היתה קרבה בין בני אדם, הייתי רוצה עוד הרבה מזה.

תודה לכל מי שהיה שם וממשיך להיות,

כתבה: נעמי בראלי

***

מעגל הנשים עם נשות סיניריה   "אז מה יוצא לכן מזה" ?

 

זה היום האחרון לימי הים העונה והתעקשנו לקיים את המעגל שיח עם מתרגמת שהיא מורה לערבית – מאי ארו.

קבוצת הנשים היתה רובה ממשפחה אחת. הן היו קצת סגורות והתבטאו בצמצום. הצעירות נראו אפילו אנטגוניסטיות מעט: פחות רצו לשתף והפחיתו משמחת היום. "היה בינוני", "היה חם מדי"… עד שמאי הפליאה לדובב אותן.

אנו עושות משחק קלפים שבו כ"א בוחרת קלף לספר משהו  על חווית היום או על חייה. נושאים שעלו:

  • החיים מלאי מכשולים אך חייבים להגיע…
  • נתקים בחיים שקוטעים את רקמת חיינו. דוגמה שהבת נישאה ועברה לטורקיה..
  • הזמנים הטובים עברו…
  • הגברים ששולטים בחיינו
  • דימוי של דלת נפתחת ודלת נסגרת כמו גיהנום וגן עדן
  • יד אחת לא יכולה לעשות ללא היד השניה . חייבים שיתוף פעולה
  • חווית היום בים גברה על הציפיה מהיום
  • הילדים הנהנים מעלים תחושת חום ואהבה…

בסוף המעגל כאשר גם אנו היהודיות משתפות מחלומותינו (על שלום ומאמץ לקשר עם פלשתינים), מאי מתרגמת  את המסר מי אנחנו קבוצת הנשים שהביאה אותן היום לים. ניכרת הפתעה על פניהן.

אנו מבקשות אם יש להן שאלות אלינו ואז המעגל מצטופף עלינו והן מדברות יותר בהתרגשות. מה שהן שומעות כעת מטשטש את התפיסה השחורה שלהן על יהודים (ויהודיות). מזיז משהו בתפיסתן. הן אומרות לנו את זה. וזה סוף היום. (מה הן חשבו עלינו עד כה)?

אחת מהן שואלת: "מה יוצא לכן מזה"?

למזלנו צביה נוכחת ואומרת : "בדיוק את זה, שאנו מצליחים לסדוק את התפיסות. שאנו מצליחות לעשות הפוך ממה שהממשלה שלנו רוצה: להפריד בין יהודים ופלסטינים. וזאת ההזדמנות שלנו כאן"….

הן יצאו אחרת מאשר התחילו את המעגל. החיוכים, ההערכות ולחיצות היד.

השאלה של מה יוצא לנו מזה תמשיך להדהד. אני בטוחה…

זו שאלה שכל יום הייתי צריכה לתת לעצמי תשובה כלשהי כדי למשוך עונה  תשיעית בימים הלוהטים של הקייץ הארוך.  24 ימי ים על כל מורכבותם. וכל פעם התשובה יצאה קצת אחרת… ועובדה אני עדיין כאן.

רשמה עמירה איתיאל, בעזרת גילי צמחוני המתנדבת של ימי חמישי

מודעות פרסומת