28.6

ואלאג'ה

הקבוצה הנעימה ביותר מואלאג'ה, שקורותיה לא נראים על הפנים של הנשים, ולא על הילדים, ושרק אתמול קראנו בעיתון ששוב רוצים לחתוך להם בבשר שהוא כבר גוסס, שאפשר להשתגע, השתכשכה לה בהנאה במים הרכים והמערסלים של הים. ילדים קטנטנים בתוך גלגלים קטנים, כמו אווזים, מדדים אחרי אמהות גדולות בגלגלים גדולים, ואני מחפשת בעיניים את טוני לראות שהוא רואה שכולם מעל פני המים. ואכן כולם היו וגם רצו להם בחול החם ושחקו כדורגל, או צפו על הגלגלים, והזמן זרם לו לאיטו. מצאתי עצמי בשיחה אינטימית עם עומר (ראש הקבוצה שגר בבית בתוך הגדר…סיפור ארוך) על גידול ילדים, על קושי ואהבה, כמו לא הייתי מדברת עם חבר ילדות שלי ואמרתי לו אך לו כל אל-יהוד היו שומעים אותך עכשיו, היינו מנפצים להם קצת מהקבעונות שהטביעו בנו על מי אוהב יותר את הילדים שלו ומי שולח אותם אל הקרב ולמה. אוי עומר עומר, כמה כאב, כמה רוע עוד נייצר כאן במקום הזה.
ואז הגענו למועדון, בדרך קבלנו מאבו שאדי את העוגות הרייחניות שלו, שהוא מציע אותם כל פעם, כל השנים, ואין עליו שום חובה, חוץ מאללה שבשמים, שהוא מאמין שביום הנכון, בזמן הנכון ישים אותו בגינה ולא באש.
במועדון היתה איילה עם הספוגים בצורות מגן דוד מוסלמי ועם חיוך מקסים, חלקה לילדים המון ספוגים והם בנו איתם ככל שאפשר דמיונם, וצבעו התלכלכו ונהנו עד לב השמים. והנשים דברו ודברו ומיכאל לא הבין על מה נשים מדברות כל כך הרבה…
מעגל נשים

קבוצת נשים נינוחה ונעימה,  נשים צעירות עם ילדים קטנים ואחרות סבתות.  הן נהנו מאוד מיום הים והודו לנו מקרב לב.

משחק הקלפים , בו בחרה כל אחת קלף המדבר אליה, לא עורר סיפורים דרמטיים, למרות חייהם הקשים בכפר  בו איש אינו יודע מה ילד יומו.  התגובות היו עדינות ומרומזות.

על קלף שחציו מלא בלבד אמרה אחת שהיא תמיד מעדיפה את החצי המלא, היא אופטימית.

על אשה מתבוננת במראה אמרה אחרת שהיא הרגישה בכפילות הזאת ביום שעבר עליה בים מצד אחד שמחה ונהנתה ומצד שני האיצו בה להזדרז ולצאת מהמים, היא חוששת שלא תחזור לים שוב, לשאלתנו ענתה, שהיא לא וותרה על התקווה אך בינתיים אינה רואה סיכוי לחזור לים.

אחרת, שבחרה בתמונת שעון חול אמרה, שגם היא הרגישה כל הזמן שהזמן הולך ואוזל, ועוד מעט יצטרכו לעזוב.

אם צעירה אמרה שבנה נהנה כל כך וחבל שאביו לא הצטרף לטיול כדי שיראה את בנו נהנה וישתעשע עמו במים.

עוד אשה התלוננה שאין מביאים גברים ונערים לים. מדוע לא יעשו גם קבוצות לגברים ונערים?

אם אחת שתינוקה בזרועותיה אמרה, שבחרה תמונה של תינוק בוכה והתחברה אליה, אלא שבתמונה הילד בוכה ובנה לא בכה היום , ינק , ישן והיה מרוצה.

אשה מבוגרת, שבחרה תמונת עץ,  סיפרה שהוריה היו פלחים וכשנולדה והיו צריכים לעבוד במטע הזיתים שלהם היו חופרים גומה ומניחים אותה בתוכה. ועכשיו כרתו את העץ, את כל עצי הזית. הכיבוש כרת.

אשה שבחרה תמונת עגבניות אמרה בצחוק "אני כל כך אוהבת עגבניות אך היום הן כל כך יקרות שאיני יכולה להרשות לעצמי"…

אשתו של ע. תיארה את ביתה, שהיציאה והכניסה אליו תלויים בחסדי החיילים, החשמל והשער החוצץ בינם לבין יתר אנשי הכפר. יש שלט אחד לשער ל 5 אנשים. אם יצא הבן ולקח אתו את השלט מבקשים החיילים שתוכיח שאומנם היא זאת שגרה בבית. יש הפסקת חשמל איש מבני הבית אינו יכול לצאת או להיכנס כי השער הוא חשמלי. (על מנת לסבר את האוזן השער נבנה על ידי הצבא בגלל שהוחלט להעביר את הגדר המפרידה בין ישראל לפלסטין , במתווה כזה שביתם נשאר מבודד מיתר בתי הכפר.) גיסתה שסייעה לה להסביר אמרה כל הזמן: הם מבודדים, הם מבודדים…

גילי שבחרה קלף ודלתות עליו אמרה שהיא מבינה את מצבן הקשה כשהכל סוגר עליהן, אך פתיחה וסגירה של דלתות היא בידי אדם ולכן יש מקום לתקווה שהמצב ישתנה.

תודה לרולה המתרגמת החביבה והנעימה שלנו שהשתלבה כה יפה באוירת הנועם שאפפה את היום.

הנחתה: ריקי, תרגמה: רולה, סיכמה: גילי

מודעות פרסומת