29.8

בורין – 6

בפעם השלישית אני כאן, ביום הים. 29 באוגוסט, חוף תל ברוך.

האוטובוס מבורין מגיע בתשע וחצי (!!!) ממש מוקדם. כנראה שהפעם היו טובים אליהם במחסום. אולי מפני שזוהי אחת הפעמים האחרונות לקיץ זה?

נורית ואני מגיעות באיחור, יחד עם האוטובוס, ומחמיצות את סבב ההיכרות שאני מאוד אוהבת.  את ההיכרות נערוך אחר כך. עכשיו אנחנו מצטרפות למקבלות הפנים המחכות במגרש החנייה. הרבה חיוכים, לחיצות ידיים.

הקבוצה גדולה- אוטובוס מלא. אני מבחינה שיש הפעם הרבה ילדים קטנים- ממש תינוקות.  תמר  תוהה איך תוכל להעביר את סדנת תיאטרון הבובות, כשיש תינוקות רבים כל כך. אני אומרת שעד שתתקיים הסדנה, קרוב לודאי שהם יירדמו. כך משפיע הים על ילדים- תיאבון טוב ושינה ערבה. גם עלינו זה כך, תמר אומרת.

מוניר, חייכן ויעיל כדרכו. הוא שולח את כולם למלתחות, מתחילים לחלק מים. הילדים רצים אל הים, אין להם סבלנות, ואני שוב מתרגשת מהשמחה ומההתפעלות שלהם למראה הים.

הגיעו כשלושים ילדים, והרבה אמהות צעירות ויפות. יש כרגיל גם סבתות, והפעם גם כמה סבים. כל כך הייתי רוצה לדבר איתן!  כל כך חסרה לי השפה! אני נשבעת לעצמי שעד הקיץ הבא ארכוש שליטה בסיסית בערבית מדוברת, כדי שאוכל באמת ליצור קשרים, ולא רק בגמגומים ובתנועות ידיים.

למשל עם חמוד – הוא רק בן ארבע. רחל ואני לוקחות אותו למים. אין לו פחד, לקטנצ'יק הזה. הוא רץ עם גלגל הים, נופל, שותה קצת מים, משתעל, צוחק וממשיך הלאה. אני רוצה להסביר לו שהמים מלוחים, ושצריך להיזהר בים. ואין לי מילים.

לאמו יש גם תינוק בן ארבעה חודשים, השוכב בשלווה על החוף בסלקל, והיא יוצאת מהמים להניק אותו כשהוא רעב.  כאילו שיגרת ים רגילה.

וגם- תקווא, שהיא בת שנה וחצי. יפיפיה!  יש לה שלושה אחים ושלוש אחיות, והאחים שלה חגים סביבה כל הזמן ומלטפים אותה, צוחקים איתה, ומראים המון אהבה. הם מדברים קצת אנגלית, ואני שמחה על האפשרות לדבר אתם קצת.

הנערים והמתנדבים משחקים בכדור. יש היום מתנדבים רבים. את חלקם אני מזהה ממפגשים הקודמים, חלקם חדשים לי. כולם אנשים מיוחדים- מעצם היותם כאן.

מחלקים לכולם כריכים עם חומוס, וכריכים עם שוקולד, ו"שלוקים", ואבטיח -הכל מתחסל! הים עושה תיאבון- כבר אמרנו?

אני עוברת עם שקית ואוספת את הניירות והשאריות, שמחה לראות שרבים סביבי מתגייסים לעזרה. גם הילדים וגם המבוגרים- רצים אלי עם עטיפת קרטיב או כוס חד פעמית. גם זה חשוב.

מגיעה שעת הצהריים. מתחילים להתקפל.

מזג האויר היטיב אתנו הפעם. אולי כבר ריח סתיו?

היה מרגש. אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי  להיות חלק מהקהל הזה. לא מפסיקה להעריך את הצוות המארגן. תודה לכן. מקווה להצטרף אליכן בשנה הבאה.

כתבה: פנינה (פיצי) שטיינר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s