3.6.15

קבוצה מקלקיליה

חיוך זה מדבק 
החיוך שלא מש מפניהם של הילדים ברגע שגופם פוגש את מי הים הצוננים, אט אט חולף בין כל המתנדבים בקבוצה, והנה כולם מחייכים במשך שעה ארוכה,
בזמן שגם הנשים המבוגרות אוזרות אומץ וטובלות בתוך המים, תוך שהן אוחזות בחוזקה בידה של אחת המתנדבות.
כמה זה קל, להיות שמחים, להתחבר, להתרגש ביחד.
כמה זה שונה, מהמציאות היומיומית הקשה, בכפר תחת אימת הכיבוש ונטל העוני.
והנה לכמה שעות הכל נשכח, וכל שישנו הוא הגלים, השמש הנעימה, פרוסות האבטיח וצהלותיהם הקולניות של הילדים.
במים נוצר מעגל סביב לנגן הדרבוקה, ובכל רחבי החוף נשמעים צהלוליהן של נשות הכפר, עומדות בבגדיהן במים ושרות.
לכמה שעות, קסומות ומיוחדות, זכינו להכיר את שכנינו הנפלאים, שהם בדיוק כמונו, ואחרים לגמרי.
שרק רוצים לחיות לצידנו, בשלווה, באושר, בהדדיות.
מי ייתן ונזכה לחוות זאת יחד איתם, במהרה אינשאללה.
בדרכי חזרה הביתה אני נזכר בשיר הזה של מחמוד דרוויש:
חשוב על זולתך
כשאתה מכין את ארוחת הבוקר שלך, חשוב על זולתך
[אל תשכח את מזון היונים]
כשאתה מנהל את מלחמותיך, חשוב על זולתך
[אל תשכח את שוחרי השלום]
כשאתה משלם את חשבון המים, חשוב על זולתך
[אל תשכח את מי שיונק מי עננים]
כשאתה שב אל הבית, ביתך, חשוב על זולתך
[אל תשכח את עם-האוהלים]
כשאתה ישן ומונה את הכוכבים, חשוב על זולתך
[יש מי שאינו מוצא מקום לשינה]
כשאתה נותן דרור לנפשך בהשאלות, חשוב על זולתך
[חשוב על אלה שאיבדו זכותם למילים]
כשאתה מהרהר באחרים הרחוקים, חשוב על עצמך
[אמור: הלוואי שהייתי נר בחשכה]
כתב: שי גזית (מתנדב)
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s