3.8

סוואחרה א-שרקייה
אחרי שלמדנו לשנן את שם הכפר ולשמוע את קורותיו ולחלק תפקידים הגיעה לבסוף הקבוצה.
זה היה יום מיוחד מתוך המון ימים מיוחדים שהיו לנו בשנה זו. הכפר שטעינו במיקומו, הגיע לבסוף ממחסום 300 בעודו ממוקם ליד מחסום זיתים.. ולמרות התסבוכת וסיפור החיים, הגיעו נשים וילדים שמחים ונעימים. חבורה של נערים שנראו "גדולים למידותינו" ואולי יהיו להם רצונות של גדולים, הסתברו כנערים חביבים, שנהנו מהיום שנפל בחלקם. השתובבו במים, למדו לשחות אצל שירה בשיעור מזורז, הצליחו לשכנע את טוני לקחת אותם לעמוקים ברגע האחרון והיו חייכנים ומאושרים. אחד מהם אמר לי תוך שהוא משייט על גלגל I am happy ועשה גם אותי מאושרת.  וכך בעזרתכןם המסורה אפשר להגיד ללא הגזמה שהבאנו יום של שמחה ואושר לקבוצה קטנה של ילדים ואמהות מהכפר שנצור בין חומות וגדרות.
אנו מודות לכןם מאד על היותכן איתנו, על ההזדהות והסקרנות והעזרה בכל.
מעגל נשים:

במעגל מתנדבים בבוקר שמענו מריקי על הקשיים המיוחדים של הכפר החסום בגדר הפרדה החותכת את הכפר ומחסומים מכל עבר. קשיי התנועה פוגעים בנגישות לאזורים פלסטינים הסובבים את הכפר וכך במרקם החיים .

ואכן אלו הדברים שעלו בעיקר.
חברתנו גילי המוכשרת הכינה משחק שאלות מרהיב ביופיו שאיתו פתחנו את המעגל. הסבב איפשר הכרות וקרבה בינינו.  וגם לפתוח את הלב.
חלום חוזר היה להסתובב בעולם ללא מחסומים,לטייל במקומות "אסורים" כמו ישראל, לנסוע למכה, לשנות את  החוקים שכופה העדר חופש התנועה. בשיח לאחר מכן התרגשו לספר לנו בדוגמאות אישיות איך הפגיעה היא לבקר בעל חולה בבי"ח בירושלים המזרחית, ובקיום קשרים משפחתיים. סיפרו על הפחד של הילדים במחסום הבוקר, כשעוכבו שם שעתיים. ילדים אוימו מהחיילים, היו עדים ליחס מזלזל, ילד אחד ברח מפניהם בפחד.
הנשים רצו לדבר ולשתף עוד. הן  היו אסירות תודה ובקשו לחזור על יום הים.
מדווחת: עמירה איתיאל
*****
היתה לי חוויה מרגשת עד דמעות הבוקר, כשראיתי את הילדים והילדות הפלסטינים יורדים מהאוטובוס עם אמותיהן, מגיעים אל החוף, נכנסים למים, צוחקים ונהנים, סקרנים ללמוד לשחות, לתקשר, חשבתי כמה קל למצוא את המכנה המשותף, כשאהבת החופש, הים, האדם גוברת על סכסוכים ומחסומים, זורעת תקווה בלב לימים טובים.
תודה רבה
כתבה: שירה ברוייר
מודעות פרסומת