28.5

ילדי גן ואמהות מבלעין 

יום ראשון של ים. הכל מתנהל במן בלבול נעים.

מגיעים, מנפחים, ותוך רגע הקבוצה מגיעה.

לאט לאט אמיצים מתחילים לזחול לכיוון המים. חלקם אחוזי בהלה, התרגשות, הליכה אל הלא מוכר… ונראה כאילו התחושות מדבקות ואנחנו אתם בתוך הסערה המתחוללת..

מגלים את המים, משפריצים, קצת שורף בעיניים, וחול, פתאום איזה צדף מתגלה והכל מרגש וחדש.

ומרגע לרגע הכל נכנס לפרספקטיבה בתוך הכחול, הגדול, האינסופי.. מתרגלים לים. מעיזים. ובלי מילים מין קשר של יד ביד ומגע, ועיניים. בלי מילים אבל עם כל כך הרבה תוכן.

" זה היום הכי טוב שהיה לי בחיים, חיכיתו לו שנים" אומרת לי. ואני מחייכת, ומן תחושה של שמחה מעורבת בעצב.

"היית פעם בבלעין" לא, מתביישת…"למה לא" היא שואלת… בלי מילים מן שתיקה שאומרת המון…

נפרדים מהמים, בונים ארמונות, מצירים על החול, חיוכים.

צריך ללכת, להיפרד. לא עוברות 5 דקות וכמו קסם ילדי הבוץ הופכים לברבורים, נקיים, מתוקתקים דרבוקות ביד, שיירה מתגלגלת לכיוון הסירה..

אנחנו מדדים אחריהם מסרבים להיפרד, נשארים עם תחושה של טעם לעוד…

נתראה בקרוב..

כתבו: דולב ונועה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s