בין נשים לנשים…

מעגל הנשים בימי הים  

  • אינתי יהודיה?
  • נעם
  • לא, אינתי מיש אל יהודיה
  • נעם. אנא יהודיה!
  • לא לא לא….!

זו היתה תגובה של ילדה כאשר מתנדבת סיפרה לה בים מי אנחנו.

כהמשך לפעילות האקטיביסטית החלטנו להביא ילדים לים. כמה שנים לא באמת התייחסנו לנשים ולקולן. היינו דואגות להעביר דף מידע מי אנחנו בטרם בואן, אבל משהו לא עבר בתקשורת ובשיח איתן. הן נותרו לנו שקופות, האמהות של, השפה המגומגמת שלנו…

ואז כמו בכל בניית הפרויקט שלנו כל פעם הסבנו את הזרקור לצלע אחרת . איך המתנדבים הופכים לקהילה שלנו, ראשי הקבוצות, עובדי החוף, התורמים… אך מה עם הנשים? אנו הרי נשים פמיניסטיות איפה הסולידריות איתן לשמוע את קולן…

אנו פועלות מתוך הבנה עמוקה שימי הים אינם ימים של כיף בלבד, אלא מפגש משמעותי בין קהילות, המתאוות לחיים נורמליים של שלום ושל שכנות טובה. שכנות שיש להכיר בה ולטפחה.

אבל איך נכיר ונדבר בשעה הקצרה שיש ביום ים?

הבנו שרק ע"י הקשבה אליהן, נוכל לספר את הסיפור שלנו. וקודם עלינו לשמוע את סיפוריהן. כך ניצור מצב של הקשבה הדדית ושיח..

בנינו פורמט של מעגל הקשבה, נעזרנו במתרגמות ערביות  ומצאנו שיש דינמיקה די קבועה שקורית במפגשים.

מתחילות במעגל היכרות , א"כ מתייחסות לדימוי חזותי מתוך קלפים המונחים על הרצפה, בעזרתם מתחברות   לסיפורי חייהן.  והכל עולה: השמחה הבל תתואר על היום בים, חיי המשפחה, הכפר, עול הפרנסה,לימודים,  פחדים, כאבים, חלומות ותקוות.

ככל שעלתה הקרבה במעגל, הנשים יכלו לחלוק איתנו יותר את חייהן . לספר על עוולות הכיבוש כפי שהן חוות: מפגש עם חיילי צהל הפולשים לבתים לעת לילה, הפחד של הילדים, הרס בתים, גברים מהמשפחות שנעצרו ונאסרו, העדר חופש התנועה, המחסומים, הסקסיזם בבית, וגם… לחלק בדיחות על גברים, חלומות על חופש ושחרור, לעוף, לסוע לארץ אחרת, לטוס…

היכולת לספר על כל אלה באוירה בטוחה שנוצרת במעגל הנשים, כשחלקן נשים ישראליות המקשיבות להן, בלי וויכוח ובלי "אבל", מהווה סתירה רצינית לחוויות היומיומיות שלהן.

זו בד"כ נקודת התזוזה שבה משהו נפתח… 

התנאי לכך הוא אם נוכל להכיל את המקום הזה. לשמוע את הכואב  ולהיות שם. פשוט להיות.

למרות הבדלי המעמד, התרבות, השפה והמסורת, אנו שם להזיל דמעה ולצחוק יחד. לחוש את המשותף והקרבה.

החוויה הזו הינה הסתירה העמוקה להפרדה הקיימת. זהו מין רגע שנוצרות  בו אחווה וקרבה ביננו ….

רק אז זה הזמן שהן פנויות להקשיב מי אנחנו ורק אז אולי יורד האסימון…(ובד"כ הן גם מוחאות כפיים בקטע הזה).

המעגל מסתיים באמירות חוזרות: "אם העולם היה תלוי בנו הנשים, לא היו מלחמות. כי אנו מביאות חיים לעולם ולכן בידינו גם לשנות"…כפי שמונא מחברון היטיבה לתאר במעגל האחרון.

והן מסיימות באינשאללה, ולחיצות ידיים, וחיבוקים. בהזמנות להתארח בבתיהן, ובצפייה להמשך הקשר עם המתנדבים ואיתנו. ולעוד יום ים…

כולנו רוצות שהמרחב יהיה פתוח ללא ימי ים מיוחדים.

וכולנו עם עוד דמעות…

טוב אתן יודעות שזו פריביליגיה של נשים .

לתחח את העולם.

מודעות פרסומת