בית אומר

זו הייתה הפעם הראשונה שלי איתכם, ואני רוצה לשתף אתכם בחוויותי ובמחשבותי. חוץ מן העובדה שעור הפנים שלי נשרף מעט, ושהייתי עייפה גופנית בערב שלאחר ההשתוללות בים, קשה להביע את עוצמת הרגשות שחוויתי ואת תחושת התודה שלי למארגנות. הים הוא מקום שאין לו גבולות וחומות, שהאופק שלו איננו נראה, ושאחרי הפחד הראשון ממנו, הוא כמו רחם או עריסה - מפנק, מערסל, מאתגר, מהנה. מי שנולד, כמוני, לחוף הים לא יוכל להבין את ההתרגשות של מבקר חדש, ילד צעיר או ילד מבוגר. על אחת כמה וכמה ילדים ואמהות שחיים בגטאות. האמהות התרווחו בכיסאות, חוו יום של חופש. אחרות, נועזות יותר, עמדו על קו המים, ואפילו העזו להיכנס. הילדים, לאחר ההלם הראשון, לא ידעו את נפשם. התחושה של חוסר גבולות הלכה והתחזקה כחלוף הזמן, והם ניסו לצאת מן התחום המגודר אל עבר הגלים. איזה חופש! בניגוד למה שציפיתי, הקבוצה שהגיעה מבית עומר הייתה מודרנית למדי - בין הנשים היו בעלות השכלה, לבושן היה מסורתי אך מוקפד, והילדים לבשו מינים של טייץ. גם הנשים וגם הילדים גילו ביטחון עצמי יפה, לא נראו מפוחדים או מבויישים בפני המארחים, ומהר מאד נקשרו שיחות ידידותיות של שווים עם שווים. אני, באופן אישי, יצרתי מגע גופני עם הילדות והנשים, גם במים וגם מחוץ להם. אחזתי בידיהן, תמכתי בהן במים, ולבסוף התחבקנו והתנשקנו, הכול לפני המצלמות. אני סבורה שכך עשו גם המתנדבות האחרות, ולדעתי חווית הקרבה הזאת העצימה לא מעט את חווית הבילוי במים. בקיצור - היה נפלא. כמה מחשבות קטנות שאולי כדאי לתת עליהן את הדעת - אישה צעירה אחת, סטודנטית למשפטים באוניברסיטת אלקודס, שאלה אותי בתחילת היום מדוע הם, האורחים, אינם מורשים להיכנס אל המים מחוץ לאיזור התחום. שיערתי שהיא חושדת בהפרדה מכוונת בינם לבין יתר המתרחצים. הסברתי לה שהתיחום נובע מן הצורך להגן על שלומם של הילדים, ומאוחר יותר הראיתי לה איך הילדים מנסים לברוח אל הגלים ומסכנים את עצמם.  אני מציעה להסביר לאורחים הפלסטיניים את משמעות התיחום מיד כשהם מגיעים למקום, כדי למנוע מחשבות מן הסוג הזה. היו ילדים שבאו ללא כובע. אני ממליצה להדגיש הדגשה יתרה את ההכרח בכובע, ואולי אפילו להכין מראש כמה כובעים בעלי צורה וצבע מוגדרים, שייאספו בתום הביקור. חשבתי שכמות הצל הייתה קטנה מידי ביחס לכמות האנשים. אולי ניתן לרכוש עוד צילון אחד? אך בסך הכול - הכול התנהל בצורה מופתית, החוויה הייתה גדולה, ואני בטוחה שכל המשתתפים, אורחים ומארחים, יצאו מרוויחים. תודה לכם,

פרופ' רחל מילשטיין, ירושלים

צילום: אורנה נאור, צלמת רחוב

סיכום יום: ברצוני להודות על כך שניתנה לי ההזדמנות היום להיות חלק בפרויקט מדהים זה אשר העצים את כל התחושות הנהדרות שבי ופשוט מילא אותי בהתרגשות אדירה ובתחושת סיפוק בעיקר. תודה לכל מי שהתנדב היום, נעמתם לי מאד.

لا أجد الكلمات المعبرة لوصف انفعالي وشعوري المليء بالسعادة بعد يوم التطوع هذا اشكر كل من ساهم لانجاحه ورسم البسمة على وجوه الأطفال وأمياتهم. كان يوم أكتر من رائع مليء بالطاقات الايجابية والاكتفاء الذاتي, انصح الجميع الاشتراك بمثل هذا اليوم والتطوع لأطفال الضفة والقطاع لكسب الكثير مما لا يقدر بثمن.

כתבה בשתי השפות: אלהם עבד אלעל

וידיאו: רחל