.png)
תודה גדולה לכןם על היום שביליתם איתנו בים, ועם הקבוצה החביבה מבית אומר.
הגעתםן כולכםן למרות שהיינו ביום שאחרי "עקב המצב" של עוד קטל והרס בעזה, באויר נשבו רוחות בכיוונים סותרים. חלקנו חששו להמשיך את הפרו
יקט כל אחד מסיבותיו.
בסופו של דבר היום עבר ללא שום סימנים שקשורים ב"מצב". לשאלתנו מה התחושות בגדה, דברו הפלסטיניות על המון כאב ודמעות על מה שקורה. אבל החיים נמשכים. זאת למעשה השגרה היותר שגרתית מאשר ימי הים לדוגמא, או כל דבר אחר טוב שאפשר להעלות על הדעת.
הים התרחב למען הקבוצה, כי השפל המוזר שלא מתאים לחודש אוגוסט השפיע אפילו על המצילים שהסכימו להגדיל את השטח.
וכך נהנו הילדים וגם אמהות ונשים רבות מים גלי אך מתון ונעים.
הקבוצה הגיעה מאוחר עקב גילוי סכין במחסום באחד התיקים, בלי קשר לקבוצה הזאת, וכל עבודת המחסום נעצרה לשעה לצורך הטיפול בעניין.
הייתםן מתנדבותים נהדרותים. הקבוצה רצתה להשאר בים עוד ועוד, אך לכל דבר טוב יש סוף.
סיכום יום
הבוקר זכיתי להשתתף במפגש מרגש בין כמה שוחרי שלום ישראלים וקבוצת משפחות פלסטיניות מאיזור בית לחם, שהגיעו לחוף תל ברוך כדי להנות מהים. איזו התרגשות בעיני הילדים, איזו התרגשות וחשש בעיני האמהות למראה הים. ואנו, הישראליות.ים, שבאנו ללוות אותם חוויה מיוחדת זו, ולשמור על ביטחונם במים, זכינו לחוויה אנושית של שיתוף ואחווה. בעזרת מילים ספורות, מחוות והושטת יד, ליוינו אימהות, סבתות וילדים למים אשר מלאו את כולם בשמחה רבה. המפגש האנושי חימם את הלבבות. זכיתי לחיבוקים מפתיעים ומילות תודה, ובעצמי חשתי שמחה ותודה על שזכיתי ביום מיוחד זה. רגע מיוחד התרחש בשיחה עם בחורה צעירה דוברת ערבית שלא האמינה כי אנו ישראליות... הרי עם כל הישראלים שפגשה עד כה היו לה חוויות שליליות ומרות... ופתאום ישראלים מחייכים אליה ומושיטים לה יד... רק בשביל רגע כזה היה שווה לקיים את האירוע המופלא היום. תודה מכל הלב לכל המארגנות.
דלית
מעגל נשים: 14 נשים פלסטיניות, מנחה גילי, מתרגמת לילה, מסכמת רחל
זמן השיחה קצר וקשה להגיע לתכנים משמעותיים, אבל האווירה היתה נעימה, כל אחת הסבירה את משמעות השם שלה ויחסה עליו: גן עדן, משי ירוק, דבר בעל ערך, אמונה, טוהר, פרח לבן ועוד. הפרט הקטן הזה הוא תמיד מפתיע בעומק שלו וגם משפיע על האישיות של הנושא אותו. רובן אוהבות את שמן. בשיחה בתוך כדי בחירת הקלפים עלו ספורים קשים שקשורים בכיבוש: זלזול עמוק בהם במחסומים שמשתקף במבטים של החיילים, השפעה קשה של הכיבוש על החברה הפלסטינית מבפנים, חשדנות, שאיפה לפרק את הגדרות ולחיות בשלום, מישהי ספרה על מות של בן בנסיעה במכונית, למרות שהחיילים הכירו את המשפחה, בן ונכד שלה נהרגו (אסתשהדו) בשני ארועים שונים, היתה בלוחמים לשלום וגם שם לא קבלה מענה לסבל שלה. מי שמקפח אחרים בסופו של דבר יקופח בעצמו. היכולת להתגבר על קשיים באופן בפרטי והרצון שהחברה כולה תצליח להתגבר, שאיפה לאהבה בין בני אדם ולא חשוב הצבע, המין והגזע, ורצון לשמחה וצבעוניות "ליצן" וחבל שלא היה זמן להמשיך. .
Comments