ג'ית, אזור שכם, 10.8.2022

המפגש הראשון שלי עם נשות הים

קצרה היריעה מלספר. בנוסף, מנת שמש יפה במיוחד הפכה את יכולות החשיבה והביטוי שלי לנזילות יתר על המידה. עם המלח עוד עליי, כותבת את החוויות העיקריות של היום המיוחד הזה.

נתחיל בחיוך. חיוכי בוקר חביבים בין המתנדבות.ים בבוקר, לפני הגעת הקבוצה. מקשקשות, מנפחות אבובים שישמשו מצופים לקבוצה שתגיע. שומעת עוד באוטו בדרך עם שושי את מה שעמירה תספר לכולנו אחרי הסבב היכרות- שחוף תל ברוך על מציליו ואנשי החוף נעים ומסביר פנים אחרי חוויות פחות נעימות בחופים אחרים. הגענו כבר בשמונה וחצי אבל הקבוצה, שהגיעה מן הכפר ג'ית, ליד שכם וליד התנחלות קדומים, נתקעה במחסום בגלל פלונטר בירוקרטי שהיה יכול להימנע.. המתנו בסבלנות, מקוות לטוב. לכשהגיעו, השעה הייתה כמעט 11:30 אבל כשהנשים והילדים.ות ירדו מן האוטובוס פשוט לא יכולתי להפסיק לחייך.. קיבלנו אחת את פני השני.ה בחיוכים, חיוכים בלי סוף. מחסום השפה היה נוכח אך הגוף ביטא טוב טוב את הרגשות- פשוט שמחנו לראות אחת את השני.ה.

ממשיכות לחייך, עשינו דרכנו אל המים. חוויית הגילוי הייתה אינסופית- הגילוי של הים: ההתוודעות האיטית אל החומר שממנו עשוי הים, אל הגוף שהוא ודרכי התנועה שלו, על הפחד של ההתחלה שלפרקים הפך לעונג ולרוח שטות ששרתה על כולנו.. הגילוי שבגל. גל! מוג'. המילה החדשה הראשונה של היום בלקסיקון שלי.

עצירה: ידעתי לאן אני הולכת, לאיפה אני נרשמת להתנדבות, אבל רק אחרי שיצאנו מהמים התחילה לאט לאט להכות בי ההבנה שלנשים ולילדים.ות האלה, זה היה ביקור ראשון וככל הנראה גם אחרון בים. בחיים. בחיים! כלומר, המקום הכי קדוש בעולם שלי, המקום שבו גדלתי, המקום שאליו אני הולכת להירפא, להתפלל, לשחק, לחקור, לקבל השראה.. הןם יזכו לחוות אותו יום אחד בחיים שלהןם.

זה על גבול הבלתי נתפס בעיניי.

המשך הגילוי היה בנסיעה מחוף תל ברוך ליפו, שם המשכנו את היום שלנו. הזדחלנו על איילון ואני מסתכלת עליהן מסתכלות דרך החלון על גורדי השחקים של תל אביב וחושבת שיש מצב שאלה הבניינים הכי גבוהים שהן ראו בחיים שלהן.. ופתאום אני חושבת על תפיסה אפשרית שלהן את מדינת ישראל- מפגן כוח אחד גדול. אולי. משמאלנו רכבת ישראל, באופן אירוני חולפת אחת עם יעד טעון- Jerusalem. הן קולטות, השם אל קודס נאמר.. ממשיכות בדרכנו.

הפעילות של סוף היום היא שיט לעומק הים, עם תצפית ליפו ולתל אביב. מוזיקה ערבית פופולרית ברקע, נשים מוחאות כפיים, ילדים.ות שפוכים.ות על הידיים שלהן.. ואשרף, ראש הקבוצה, יושב ליד אשתו ומחייך. כיף לנו. אני שמחה על האפשרות שלהןם לחוות את הים מעוד זווית, מן העומק.. נקודת מבט שלמה יותר, חוויה מלאה יותר.

ופתאום נגמר. עליתי לאוטובוס שעוד רגע יתחיל לנסוע חזרה לכפר כדי להגיד שלום אחרון, נפנופי ידיים ועיניים מחייכות אליי מכל עבר.. זכות.

תודה. אינשאללה ניפגש שוב בים יום אחד.

טל הפנר, 10.8.22.

מעגל שיח עם נשות ג’ית ושכם 10/8/22 ילדה מג’ית בהגיעה לים: "כשראיתי את הים חשבתי שזה השמיים"! במעגל היום 12 נשים מקבוצת ג’ית. מחציתן הסתבר הגיעו משכם. חלקן לא היו בים אף פעם. הן עוכבו שעתיים במחסום הבוקר על סעיף ‘כיבוש ביורוקרטי’.

נכחו מאיתנו: רחל א,קליר מתרגמת, עמירה מדווחת. רובן היו קרובות משפחה של אשרף מיודענו, אותו אנו מכירות מנערותו. הוא היה מנהיג הקבוצה. הפעם הגיע נשוי עם אשה הריונית שמשפחתה משכם. בשיח שהתעורר סיפרו שהן עקרות בית ובשל כך הן בד"כ צמודות לביתן, אינן משתתפות בפעילות קהילתית תומכת, וגם אינן נוהגות לחלוק את קשייהן עם אחרות. הן רמזו על הקשיים בחייהן דרך דמויי הקלפים שבחרו בפעילות. תאור משא כבד על הכתפיים, עצב ובדידות, בית הרוס, מאזני צדק, שאיפה לחופש, לזכרונות הילדות התמימה בשדות … סיפרו על ילדים מפוחדים שמרטיבים במיטות, על צעירים שמסתובבים חסרי מסגרות וחסרי עבודה, והלחץ עליהם כבד. "לו היתה פרנסה ומסגרת, יכלו לחיות בשקט”. משפחה של סבתא אמא ובת סיפרו שגרות ליד קבר יוסף. "רק אתמול הרגו 3 שהידים" הן אמרו לי בים, אך לא רצו לדבר על הארועים הקשים שמלווים את חייהן זה דור שלישי. אשה שבנה לומד רפואת שיניים באוהיו, ציינה כמה התרשמו בבואן ש"הכל מסודר כאן, איזה כיף להם (לישראלים) זה לא כך אצלנו”. אחת האמהות סיפרה על הפליאה של ילדתה מהפגישה עם הים: "כשראיתי את הים חשבתי שזה השמיים". המשפט הזה נשאר מהדהד בראשי. הוא הביא את רוח הים ותום המבט לשיחה. אולי גם סימל שכמיהה לים, לילדות ולחופש, יכולים להתמזג בחייהן ולו ליום ים אחד. الله يعطيكم العافية