.png)
סיכום יום
הגעתי הבוקר לחוף תל ברוך בפעם הראשונה לחבור כמתנדבת לקבוצת מן אלבחר, דבר כל כך פשוט, טריוואלי כביכול, להיות בחוף הים, להתחבר לטבע, לשאוף אוויר, להביט אל
האופק, לחלום, לטבול את כפות הרגליים במים המלטפים לחוש את החול, לטבול בים להתרענן מאבק היומיום, להתחדש.
אחרי שיחת הכירות עם שאר המתנדבות ועם הצוות המוביל של 'נשות הים', ותדרוך לגבי מהלך היום, ישבנו בחוף והמתנו לאוטובוס שיגיע מכפר זיתא. מחכים במתח שיעברו את המחסום
בשלום, כל האישורים סודרו עבורם על ידי אחת מהל"ו צדיקות, מנסה לדמיין כמה טרטורים ומחסומים בירוקרטיים היא הייתה צריכה לעבור כדי להוציא כזה דבר אל הפועל, ובכלל.. כל
הארגון הזה הוא פשוט עבודה מפעימה של יכולות ארגון והפקה, יכולות על של נשים עם נשמה ולב ללא גבולות.
בסביבות השעה עשר הודיעו לנו שהם עברו את המחסום ותוך חצי שעה יגיעו אל החוף. נשמנו לרווחה, כי ידוע שזה לא מובן מאליו, לפעמים מעכבים אותם. למה? כי אפשר.
ואז הם הגיעו.. התרגשות וגם שמחה היתה שם, בהתחלה מופנמת אך כבר מורגשת. ישר הוציאו סברסים קרירים לכבד אותנו, הילדים שצויידו בגלגלי ים האמהות עם הגלביות, ושמנו פעמינו אל
המים.
סאלח המתוק בן הארבע הסכים שאלווה אותו אל תוך המים כשאמו נשארה בחוף בסמוך אלינו, הוא התעקש להוריד את הגלגל, נראה כי פשוט רוצה לקחת את כל החופש הזה שניתן לו והגלגל
קצת הפריע, הוא צהל למגע המים קיפץ בתוך הגלים הקטנים שנשקו לחוף, והיה מופתע כשניתזו לו לפה.. כי טעמם מלוח.
נכנסנו יותר פנימה אל הים וסאלח התרצה להכנס אל הגלגל, ולגלוש עם הגלים. חדוות החיים סביבינו של הילדים, האמהות שנחו להן ולו לרגע במרחב המנחם של הים, חיוכים והנאה צרופה
ממגע מתנת הטבע והקשר החם האנושי שליווה את היום הזה.
היו כמה נשים שנשארו לשבת תחת השמשיות סמוך לקו החוף ולידן הקטנטנים בבריכת שכשוך, כייף חיים. אחת מהן התחילה לתופף על דרבוקה צלילים שהתמזגו עם ניגון הצחוק והגלים, כמה
קמו והחלו לנוע ולרקוד במקצב הזה, של הלב. טיפה בים., ים בטיפה.
כתבה: מדי לוי
Comments