חברון - העיר העתיקה, 19.6.23

יקרות ויקרים, כמו שאמר יפה רועי, מפלסר נחל ושובר שתיקה עליהם, אנחנו מרגישות משפחה אתכם. קצת דומעת לכתוב את זה ולהרגיש שבאמת אנחנו לא לבד. יש עוד כמה אנשים שלגמרי מזדהים ומשוקעים איתנו במעשה ובאמונה. אפילו הסביבה שחוותה אותנו פעם אחת מקרית כמו מיגל ואבי המציל של היום בחוף מציצים, כל כך מקבלים ונותנים הרגשה שהדבר נכון וחשוב. יעני העולם הולך איתנו. אסור להפסיק להאמין. בסוף ננצח. הרוח הטובה תמצא את דרכה בתוך הכאוס הזה ואסור לוותר. היה יום מיוחד שהצליח מעבר לצפוי. דגלים שחורים הובילו אותנו לדגלים אדומים שמתחרזים עם חוף מציצים. גלים גבוהים גרמו שמחה וסחפו ימינה בעוצמה, אבל מי מתרגש מהסחף ימינה. הוא כל-כך מוכר. רק יוסף התרגש מזה. הוא עוד צעיר אבל אולי יודע יותר מאיתנו על סחף ימינה. היינו חבורה נפלאה. לכל אחד מאיתנו היו ראיונות איך לארגן את היום ובסוף כמובן שהים ארגן אותנו. לטובת כולנו. הכח של הים אין עליו. הוא מהפנט וחזק ומשמח ומפחיד ופותח ומפרק התנגדויות. בקיצור בסוף אפילו נאהב את השם שלנו. אנו מודות לכולכםן כרגיל. לשושי ושוש ופשוש, רוזה, רועי, ניבה, עומר בלי ו', גילי תשיר ותרונן, ציביצם גם, וכך אל נשכח את בנימין, מה נעשה עם בנימין. טוב, הבנתם את הרעיון. הייתם כולכןם נפלאים. נכון לא היינו חזקים בחשבון. {5 = המון} אולי כתבנו היום חוק חדש של ניוטון. תודות גדולות: להדסה שלא מפסיקה להפיק ולארגן לסנדוויצ'ים המעולים של שלומית לאפרת שניסתה ללמד אותנו ללהטט בכדורים עשויים באורז ומכוסים בשני בלונים, והצליחה לרכז כמה ילדים סביבה בתוך המונתזה הנפלא של פארק יפו שיופיו מגיע לכל רחבי הגדה בעזרתנו תודה גדולה ליוסרא שמתרגמת ועוזרת לגילי במעגל הנשים. תקראו למטה ולכם, כבר הודיתי? נשמח לתגובות ולסיפורי ים אישים שלכם. זה יכנס לבלוג שלנו. תכתבו ב"השב לכולם" בבקשה. רועי, אבנר וכל מי שהבטיח... الله يعطيكم العافية

סיכום היום למעשה, חשבתי שאגיע הביתה מן הים ואכתוב מיד את סיכום היום כפי שאמרתי לחוחה. קרה הדבר ולא ידעתי מה לכתוב, הרגשתי צורך לחשוב מעט ולעבד את החוויה. כשהגעתי לחוף הים בבוקר קיבלה אותי ניבה עם חיוך נעים ומיד הרגשתי שייכות. כשהגעת הקבוצה התעכבה מעט בבוקר, ודיברנו ואהבנו ושנאנו את שמותינו, הרגשתי חיבור למעגל הזה שהייתי חלק ממנו בבוקר, אפילו כשאני הצעיר ביותר. אני יכול לכתוב רבות על המפגש עם הילדים והנשים והתחושות שליוו אותי במהלך היום על מקומנו בעולם, צדק ואהבת אדם. אני בוחר לקחת הכי הרבה מהיום הזה את הזמן שלי במים עם עבדאללה-אחמד בן השבע, שלמעשה ביליתי איתו את רוב הזמן. מיד התחברנו, דיברנו עם העיניים והוא אחז בשתי ידיי חזק חזק. המים המלוחים וכוחו של הים היו חדשים עבורו, מה שגרם לו להתרגש ולרצות עוד מהים. לאורך כל הזמן במים נזכרתי בימי הילדות שלי עם אבא בים שמחזיק אותי, זיכרון נעים של שמחה וחופש. הלוואי שחופש יהיה לכל. בסוף היום נותרתי עם רצון להמשיך ולהגיע לימים האלה, של שפיות ושמחה והתנגדות אנושית לכל מחסום והפרדה ודיכוי. תודה גדולה לכולן/ם על הזכות לקחת חלק בפעילות, נתראה בקרוב שוב רועי הגיע הזמן לעשות שלום לא, לא מחר, צריך היום. حان الوقت لصنع السلام لا ، ليس غدا ، تحتاج اليوم

שיחת נשים את שיחת הנשים עשינו בבית מרים- הבית לשוויון מגדרי, שפתח לפנינו השנה את שעריו בנדיבות וחביבות אין קץ! ובעזרתה של יוסרא עאשור שתרגמה ושברה את הקרח כהרגלה. לכל הנשים בלי יוצאת מן הכלל היה דבר אחד חשוב להגיד- תביאו אותנו שוב לים! כשאמרנו להן שאנחנו רוצות לתת הזדמנות גם לכאלה שעוד לא היו, הייתה שתיקה קצרה ואז באו הפתרונות: אז תביאו אותנו רק לים בלי כל האוכל, אז תעשו את עצמכן כאילו לא היינו ואתן לא מכירות אותנו וכו'. מהסיפורים שספרו אח"כ עולה שיום הים הזה הוא נקודת אור בחושך הגדול בו הן נמצאות שם בעיר העתיקה בחברון. הנה מה שסיפרו: ה': החיים שלנו הם כלא! אנחנו בקושי יוצאים מהבית כי כל יציאה מדכאת. כל יציאה וכל חזרה כוללת בדיקות וחיפושים של הצבא. שניים מילדי הגדולים לא יכלו לשאת את זה ועברו לגור בבית לחם. אני רואה אותם רק פעם ב 4 חודשים (הם באים אלי) וכמובן שכמו כל אמא אני מתגעגעת. הילדים רואים רק חיילים ומתנחלים, אני שמחה שרואים אתכם המתנדבים היום כדי שיבינו שלא כולם ככה. ל': הבנות שלי כבר חודשיים לא ישנות מרוב התרגשות לקראת הטיול. אנחנו יושבות שעות בבית ומשחקות. אין אפשרות לצאת. היום הן שחו ונהנו וראו שיש אפשרות אחרת. ג': החיים שלנו הם חוסר יציבות, כמו ספינה בים סוער. באתי היום רק עם בת אחת, שאר הבנות נשארו בבית עצובות ומקנאות. קשה לי ליהנות ככה, רוצה עוד טיולים כדי שכולן תבואנה. ס': ראינו היום בים אנשים מתחבקים. אצלנו זה לא קיים. גם כי אנחנו חברה שמרנית אבל גם כי כל הזמן עסוקים וטרודים. א': שהגענו למחסום הילדה התחילה לבכות מרוב פחד מהחיילים. איך שהגענו לים גם התחילה לבכות מרוב התרגשות מהים בעלי עובד בישראל ותמיד מראה לי תמונות של נופים יפים אבל היום ראיתי בעצמי בפעם הראשונה את הים. שחיתי היום וכל הזמן חשבתי שעוד רגע הדבר הטוב הזה נגמר. יוסרא אמרה בכל שמחה תמיד יש עצב, א' ענתה אצלנו רק עצב. א'2: היום התגשם החלום שלי. לא רוצה לדבר על הקשיים. כשראיתי את הים ירדו ממני כל הקשיים. א'3: הבן הקטן שלי לא רצה לבוא לים אבל כשראה את כל המתנדבים מאירי הפנים השתנתה לגמרי דעתו. היה חשוב לי להצטלם היום עם המתנדבים כדי לתת ביטחון לילדים שלי ח': באתי עם הנכדות, שמרתי עליהן, ראינו שמש, החלפנו אוירה ח'2: הנה אנחנו יושבות זו לצד זו, את לא פוחדת ממני ואני לא פוחדת ממך, צריך להעביר את המסר לכולם! הנחתה ורשמה: גילי. Shoshana Wolf, יום ג׳, 20 ביוני, ‎‎ריגשתם אותי מאוד עם הסיכום הנפלא ולא נותר לי אלא לומר תודה לכם ולאורחים שלנו שמאפשרים לי להתרגש, להרגיש, לבכות ולהשתנות גם. זה לא מובן מאליו וזה לא כמו כל התנדב