חברון, העיר העתיקה, 25.8.2022

מתנדבותים יקרותים,

הזדמנות אחרונה לקרוא לכם "תים", להודות לכם על היותכםן עימנו. הייתםן לנו לעונג גדול. תודה ענקית אנחנו חוות לכל אחד ואחת מכן שטרחו ובאו ועזרו ועמלו עימנו כדי שיצא כל יום היום הכי טוב שאפשר. כל כך מהנה להודות לכםן עד שצמרמורת ודמעה אוחזות בי. כל אחד ואחת מכן יקר לנו, חלק מאיתנו, ובעצם המראה שלנו, לדעת שיש לנו מקום לפעול, לעשות דברים ולנגוע בהרבה אנשים שסביבנו. אתם האופטימיות והאור שלנו, הכח להאמין שאפשר לשנות את העולם. והופ זה נגמר. ביום הראשון לא מאמינים שזה יגמר אי פעם וביום האחרון לא מאמינים שזה נגמר. ימים מרגשים, חווייתיים, קשים, מעייפים, אבל הכל מתגמד מול שמחת הילדים והנשים. בטוחות שאתןם איתנו בכל טווח הרגשות. היתה עונה נהדרת. נסכם אותה בהמשך, וכרגע ננשום, נישן, נסדר את הרגשות במקום, ננקה את השולחן מהבלגן שהצטבר וגם את הבית. הגיע הזמן. מאחלות לכןם כל טוב, קחו את הזכרונות למקומות הטובים ואל תשכחו אותנו עד השנה הבאה.

זה היה אחד הימים הנפלאים שלנו. קבוצה שמחה ואנרגטית, ים נפלא, מוזיקה של עוד ממלאה את החוף (רבחי, ראש הקבוצה, איש רב יכולות: מנגן ושר וממציא מילים למנגינות והעברית נשפכת לו עם פתגמים), אופטימי ומלא טוב.

תודות מיוחדות: לנינה על הסנדוויצ'ים הנהדרים, על והעוגה שהספיקה לכבד את כל החוף: מנהלי החוף, אנשי המסעדה, המצילים בסוכה, המתנדבים, צוות הטלוויזיה, וכל הפלסטינים שהגיעו לשלומית שהביאה את העוגות לפלסטינים לאלה ולסטרה על התרגום והמילים הטובות לדליה פרג על היצירות הצבעוניות שהפיקה עם הילדים למוניקה מלונדון ששואלת שאלות על המקום הזה. תנסו לענות לעצמכם וליאור שכתבה מליבה אחרונה חביבה ונהדרת אורנה הצלמת שלא החמיצה כמעט אף יום והצליחה להפיק מכל סצינה את המיוחד שבה. אין עלייך! ועוד אחרון: טוני המציל הנהדר שלנו שמשנה את תפיסת הגובה בחלל ומעיף אותנו למעלה לעיניים הכחולות שלו. ובעיקר מאפשר לנו לנשום בשקט בזמן שהוא שומר על הילדים. אם שכחתי מישהי אז גם הוא מבורךת אם לא תעצרו אותי אמשיך הלאה, עד בטוקבק הבא... אוהבות אתכן

Can a day at the beach change the world?

• Can you imagine being a 30 year old mother of 8 children living in Hebron in the occupied West Bank? Your every movement is determined by a set of rules and regulations imposed by the Israeli military authorities. Your daily life is severely restricted, your city hemmed in by 23 checkpoints; ensuring that the everyday activities that we take for granted such as visiting relatives in the neighbourhood, shopping or accessing the nearest hospital for medical treatment become a logistical, psychological and social nightmare. The thought of visiting the beach (which could be a few dozen kilometres away from your home) - becomes an impossible dream.

• The fun day at the beach that I was privileged to take part in was the brain child of a few courageous women, born out of their simple belief that they could provide Palestinian children with the opportunity to enjoy a day of fun at the beach, that they deserve like everybody else. And these women can move mountains, believe me. That mundane acts of human kindness and exchange can transcend differences of faith, religion or ethnicity; can profoundly impact the lives of those involved and by so doing, eventually shape the world. It’s a day away from checkpoints, violence and suspicion to enable Palestinian women and children to enjoy a day at the seaside- usually for the first time ever in their lives.

• On Thursday 25 August 2022 whilst on holiday in Israel with my son and husband, I travelled to a beach in northern Tel Aviv to join a group of Israeli volunteers who have been making that dream of a day at the beach a reality for Palestinians every summer for the last 14 years.

• Whilst we awaited the arrival of the Palestinians travelling from the West Bank to Tel Aviv for the day - uncertain whether they would clear all the bureaucratic hurdles that the occupation forces put in place with enough time left to actually experience the beach - the volunteers, largely women and retirees shared stories of their involvement in the project and their hopes that the simple, human, heart to heart connections forged in the process of paddling in the shallow waters of the Mediterranean Sea, eating, singing and talking together, could profoundly confirm our mutual humanity.

• It was both inspiring and heartbreaking to witness the myriad reactions to a first time experience of the sea on the faces of the day visitors. Women submerged in the warm water fully clothed and tentative yet so so happy. Grateful for a guiding arm and reassuring presence. Young boys and girls were adamant that they wanted to be independent and free as they enjoyed the balmy sea waters for the first time.

• It is outrageous that Palestinians' ability to simply enjoy nature at the beach is so dependent upon the callous whims of an occupying army. But thanks to the humanity and tenacity of the Israeli activist women, and the openness of the Palestinian mothers, they overcame together, at least for a day, the polarising effects of occupation and created a mutually empowering experience for both, as well as a day of great fun. Today humanity prevailed on a hot beach in Tel Aviv. Tomorrow the world!

written by: Monica McIntosh

סיכום היום

עברתי היום חוויה יחודית ומרגשת בחוף בתל אביב. לכאורה הליכה לים, עניין שבשגרה לנו הישראלים, בטח בקיץ. אבל לא עבור הפלסטינים החיים בגדה. להם אין גישה לים. לכן הליווי והפעילות המשותפת בחוף כל כך מרגשת. הגעתי עם בתי תמר בת ה-17 עבור שתינו היה זה מפגש עם מציאות שאנו לא מכירות. עבור מרבית הנשים שהגיעו מחברון היתה זו הפעם הראשונה בים. הן חיות במרחק שעה נסיעה מהים אבל בחיים לא זכו לטבול בו. הילדים היו אחוזי התרגשות והשפריצו מים זה על זה. לכמה שעות בחוף הים נשכחה מציאות החיים הקשה. אחר כך נפרדנו ועצבות גדולה ירדה; עד השנה הבאה הן לא יראו שוב את הים. תודה רבה על היום המרגש, שמחתי לקחת חלק. כתבה: ליאור שחר

מעגל נשים משתתפות: גילי, רחל, אלה ולסטרה-מתרגמת פעילה, עמירה מנחה וכותבת

במעגל הפתיחה הנשים היו עליזות וסקרניות. שאלו אותנו שאלות והיו נרגשות. היתה אווירה חמימה. אולי כי חלקן הכירו את רחל ואותי מביקור בחברון אצל רבחי לפני מספר שנים. רובן היו פעם ראשונה בים. לידי ישבה אשה בת 57 שזו לה הפעם הראשונה לבוא לים.

אחרי מעגל ההיכרות הזמן התקצר. רצינו הפעם לעוף למחוזות דמיוניים ולשאול על חלומותיהן, אך הן רצו בעיקר לחלוק איתנו את קשייהן וכאבן. הצרו על כך שלא הצליחו להביא חלק מילדיהם לים. ממש דרשו שנארגן להם שני אוטובוסים לאותה חמולה. ואולי בחורף... (יש לציין שהעונה לקחנו 6 קבוצות מחברון)

אמירות מהמעגל: לקחתם לנו את המקום הכי יפה. את הים. זכותנו לראות את הים; הדת שלנו מלמדת אותנו להיות סבלנים; האם אתן מפחדות מאיתנו? אנחנו נצורים. יש לנו אדמות ואין אפשרות לבנות עליהן; אי אפשר לקנות אדמות; הלוואי שתחזור פלסטין. אתם יכולים להשאר איתנו. לא ניקח את הבתים שלכם; אנו נטועות באדמה כמו עץ הזית; חשות שאי אפשר להגן על עצמינו; שהכיבוש יצא מהבית שלנו! שהילדים ילמדו את ההיסטוריה שלהם. שיקבלו את הזכויות שלהם. לילדים אין איפה לשחק. הם מפחדים, הם עצובים, חסרי תקווה ושאיפות. הלוואי ויוכלו לצאת ולהכיר עולם; אשה חזרה מעשר שנים בהן המשפחה חיה בגרמניה היה לה שם בית והרגישה בו בטוח. בחברון לא יכולה לחיות בשקט ללא החשש שביתה יהרס; הלוואי ויכולנו לבוא לתל אביב בלי מחסומים; אני חוזרת היום ואראה לילדים תמונות מהים, הדגים והסלעים שבו. הלוואי יכולתי לקחת אותו; הן יכלו להפריד בינינו, מתנדבי הים שהקיפו אותן היום בהרבה אהבה ומשחק, לבין הכיבוש המדכא; אשה אחת בחרה בדימוי של חבל המחבר את כולנו; אמרו שנהנו מאד מאד והודו לנו מכל ליבן. מחאו כפיים לאחר שאלה ולסטרה, המתרגמת של היום, הקריאה להן את האני מאמין שלנו. נשות מחסום ווטש וצוות הים;