מחסום אייל

תודה לכל מי שבא ונכח ועשה ונהנה ונאבק בגלים ובסחף ויכל להם,

תודה גם לקבוצה המיוחדת שהתארחה אצלנו. ארחנו קבוצה מאזור קלקיליה, שהורכבה מחבורת גברים, שהמשותף להם הוא היותם סדרנים במעבר קלקיליה. עבדאללה, הידוע מאתמול בכינוייו עבדאלוש, היה ראש קבוצה מאד נוכח. הוא ניהל אותי כבר חודשיים בהכנות לקראת היום הזה. וכולו מלא רצון טוב והתכוונות שהיום יהיה לתפארת. ואכן הוא הלביש את הקבוצה בכובעים נושאי שמנו, היה חדור רצון לשתף אותנו במוטיבציות החיוביות שלו. סיפר לכל שומע את סיפור המחסום על הצד החיובי שבו. ועל הקשר הטוב שנוצר בינו לבין המערכת המפעילה את המחסום.

לטובת הקוראים אבקש להוסיף מהידע המצטבר שלנו, כנשות מחסום ווטש. סיפור המחסום בגדול הוא מיקרוקוסמוס של סיפור הכיבוש. הוא סיפור השליטה המושלמת על בני האדם. דרך המגדלים הצופים מעל, הביורוקרטיה שבוחשת בפרטים הקטנים, השב"כ במרתפים ובמגדלים ובכל חור אחר, המנסים לשלוט על מחשבות ומעשים, המאפשרים ברצותם ומעכבים ברצותם ומונעים ברצותם. השמים אלפי בני אדם בתוך מצב של אי ודאות ובמכלאה יומית ממנה יוצאים לעבודת יומם. השעות של חיים נבלעות בחיכיון (noun של לחכות) של לפני ואחרי. ולמרות כל זה הופכים כל פלסטיני לבעל שאיפה לעבוד ישראל. השרידות, השאיפה לפרנסה מסודרת, לקיום סביר כל אלה שהם הבסיס של מסלו, עבורם הוא משאלת חיים. והמחיר הוא יקר מנשוא. ניצול, דיכוי, השפלה כולם בני בית בסיפור הזה. הגשמת יכולות? מימוש עצמי? משאלות? כלאם פאד'י.

ועם נחזור ליום עצמו, אפשר לקרוא לו גם יום גיבוש. 10 הגברים מכירים עצמם מהמחסום כסדרנים, אך למעשה מגיעים מכפרים שונים באזור קלקיליה, נשותיהם והילדיהם זכו אתמול "להכיר את המקום העבודה של האבא", דרך ההכרות עם שאר המשפחות.

למרות הים הסוער שהודיע לנו באופן ברור שאוגוסט בפתח, נהינינו כולנו ילדים נשים וגברים, שהפכו לילדים, מיום ארווווך בים, 3.5 שעות של מאבק מול הסחף חסר הרחמים. רהף, שרה, מרים, טולין והשאר נתנו הוראות והיהודי התורן היה לרגע הפועל הכנוע. המרצה. נהג הקטר המושך רכבת ארוכה מצד לצד (ללא תנאים סוציאליים יגיד תיכף אלון..)

עכשיו תקשיבו קטע אישי שאחלוק איתכם לצורך שדרוג: היום הזה נעשה בזכות הכרותי עם פ', צבעי שבצע עבודות שיפוץ בביתי לפני שנים. בזמן הקצר שהיה אצלי נוצרו בינינו יחסי חברות ומאז הוא עובד אצל חברים ומשפחה וכל מי שמכיר אותו. (מחוץ לעבודה קבועה אצל קבלן מסודר) ומייצר קשרים בכוח אישיותו. המתבקש מהסיפור הוא לפקוח עיניים לאותם שלעיתים, אם לא לרוב, אנו עיוורים לגביהם. מטרת העל שלנו היא להגדיל את ההכרות מלמטה עד נהיה מסה גדולה של בני אדם, שאין בינינו וביניהם אלא הרצון לחיים בשכנות טובה, הכרות, שאיפה לחיים נורמליים של שקט שלום ושוויון זכויות.

תודה מיוחדת לסוזי שעל הסנדויצ'ים הטובים; לדפנה שמפעילה אותנו שנים בנעימות נפלאה, והצליחה אתמול לגרום גם לגברים שבחבורה להחזיק פנדה ביד; ולכולכם אחד אחת וביחד. אין כמוכםן וכמובן לאורנה שתשלח לנו תמונות נפלאות.

רחל

בשם נשות הים

צילום: אורנה נאור, צלמת רחוב

My day with MinAlBahar

For years I wanted to take part in the beach day for Palestinian children and their parents and today I made it happen. And now I wonder, why did I not do this before. I had an amazing day at the beach and met wonderful people.

By the time the group from Qalquilya arrived at Tel Baruch beach just North of Tel Aviv, chairs and beach umbrellas were put in place, air mattress and swimming rings blown up and sun screen and frozen water bottles ready to use.

The volunteers got to know each other: a group of Israelis and internationals, all wonderful and motivated people with amazing activism backgrounds and exciting stories to tell. The Palestinian families greeted us warmly and the children ran straight to the sea, equipped with swimming rings. My tasks were to be in the water and watch that no kid gets lost in the current and to watch the super cute little babies playing in the paddling pool. It was heartwarming to see the joy of the children swimming and playing water ball and building sand castles and having a blast at the beach – and their parents too.

We all at lunch together, including some tasty homemade food from Qalqilya, followed by Arabic coffee. I was surprised that already 4 hours had passed when the Palestinian group had to leave already for their next stop in Jaffa.

In only a short time, I had made friends, learned some Arabic and had a wonderful day at the beach myself. This initiative is giving an indescribable joy to children and families that otherwise would not be able to even get close to the beach and is one of the most beautiful initiatives I can think of. I deeply like to thank the fantastic people that are organising these events and I can only urge everyone, to join the group at least once or support them by any other means.

Birte from Germany